יוז'י יאממוטו הוא אחד ממעצבי האופנה החשובים והמשפיעים בעולם, והמוביל בסגנונו האוונגרדי, הנותר נאמן לעצמו ולא מושפע מטרנדים חולפים.

הקונספט מאחורי עיצוב התערוכה הוא לבחון דיאלוג בין אופנה, ארכיטקטורה, אנשים ומקומות, דרך הצגת כ- 80 דגמים הממלאים את חללי המוזיאון, כולל אזורים אשר לא מיועדים לתצוגה- וזאת על מנת ליצור תחושה של משהו לא מושלם, לא גמור או תוך כדי תנועה.

ימאמוטו ידוע בשימוש רב של צבעי השחור בדגמיו. כאן, הוא שילב בתערוכה דגמים העשירים בשפע של צבעים וטקסטורות בתוך הכרך העירוני המדומה: "אני אוהב ערים. אני אוהב אותן, כי הן מאפשרות חופש גדול, בהן אנחנו יכולים להיות אנונימיים, דברים רבים קורים בהן, דברים משתנים בכל רגע נתון. ערים הן תמיד בתהליך של שינוי." אמר ימאמוטו, בראיון שנערך ב-2002.

הגלריה העליונה עוצבה בצורה שונה והשרתה אווירה של רוגע ואינטימיות. במרכז החלל הועמד מיצג העשוי מגופי תאורה המעניקים לחדר אור רך ושקט, ומסביבו שמלות ערב בצבעי אדום ושחור.


כחלק מארוע הפתיחה, קמו לתחייה מספר דגמים אייקונים של יאממוטו דרך רקדנים אשר התנועו בין הקהל והוסיפו מימד נוסף לתנועתיות במרחב שניסתה להעביר האוצרת הראשית של התערוכה- גברת גלית גאון.

קולקצית הגברים הייתה האהובה עליי מכלל התערוכה ונמצאה במעבדת העיצוב בקומת הביניים. עשרים דמויות גבריות בלבוש אלגנטי שחור עמדו בדיאלוג עם דמות נשית אחת בקצה החדר, בשמלה לבנה, אשר עוצבה על ידי יאממוטו בהשראת פינה באוש. קולקציית הגברים של יאממוטו באמת יוצרת תחושה עוצמתית. באופן מפתיע, חצאיות הגברים בהשראת לבוש יפני מסורתי מחזקות את הגבריות בעיצוביו ומעבירות תחושת עוצמה, יחד עם אלגנטיות גברית.