בפוסט הזה החלטנו להציג הרכב מוזיקאלי ואמנית גרפיטי מטוקיו העונים לשם Tripple Nipples (על שם שלושת הסולניות), ו-Ly DIK – אשר עובדים הרבה יחד ומסמלים עבורנו את השינוי בחברה היפנית המתחולל מאז אסון המשולש ב- 2011.

"אוונגרד זה משהו שרץ קדימה, מקדים את זמנו במובן מסויים. אנשים לרב לא מתחברים לזה ולא מבינים את זה, אבל מרגישים משהו שלא יכולים להתעלם ממנו. הדבר הזה מכניס אותם להבנה חדשה של התרבות". אומרת חברת ההרכב טריפל ניפלס מטוקיו אותם הכרנו כבר בשנת 2011 באחת ההופעות המשוגעות שלהם (אשר התקיימה בבית חולים נטוש בליל כל הקדושים.  הראיון שערכנו להם ניתן לראות בהמשך הפוסט).

טריפל ניפלס הוא הרכב אנרגטי אשר זכה להכרה בינלאומית בסצנות המחתרתיות של בירות העולם. הם משלבים אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית, אנרגית פאנק, לוחמה שיבטית, פופ, וידאו ארט, ואופנה בהופעות שלהם.

tripple nipples

"אוונגרד זה לגלח את כל האלמנטים המיותרים מעליך ולקחת רק את הליבה, לטפח אותה ולתת לה ביטוי."

Ly DIK היא אמנית המבטאת את עצמה מגיל שבע דרך מפלצות דמיוניות והצבע השחור. הסלוגן שלה "I hate DIK" בעצם ביטוי על השנאה שלה למוסכמות החברה, לכל מה שטאבו, להגדרות מגדריות, לאפליה. היא שונאת את כל האלמנטים הללו וזורקת אותם על הקנבס.  כשמסתובבים היום במרכז טוקיו, בעיקר ברובע שיבויה, ניתן לראות ציורי קיר ענקיים שלה המצויים על צידי מבנים מסחריים כמו חנות הכלבו PARCO. מה שמרתק הוא שגוף מסחרי ענק כמו PARCO נותן במה לשוברת המוסכמות הקטנה הזו,  במהלך "פסטיבל שיבויה" (בחודש שעבר), כך באמצע יפן השמרנית והנורמטיבית.

על קיר PARCO היא כתבה "I hate together. I hate PARCO. I hate Shibukaru 2014"

(Shibukaru = Shibuya Culture)

Ly DIK (by Tokyo Fashion)

Ly DIK PARCO

Ly DIK היא מעצבת תלבושות של טריפל ניפלס ועשתה איתם את הטור העולמי שלהם ב-2012. לפני הטור הזדמן לנו לקפוץ אל מאחורי הקלעים באחת ההופעות ולתפוס את חלוצי המהפכה החברתית ביפן לראיון קצרצר. מרגשת העובדה כי תל אביב היא היעד המועדף עליהם להופעה הבאה.

מהארכיון:)

בדיוק לפני שנתיים פרסמתי רשומה בבלוג Shift East על טרנד קוסמטי חדש בקרב נשים צעירות ביפן- קעקועי שיניים. מוזר כפי שזה נשמע, קעקועי שיניים אמנם לא נעשים לצמיתות אך מתקבעים על השיניים בתהליך המשלב דבק וטכנולוגית LED אצל רופא שיניים מוסמך.

קעקועי שיניים אינם המצאה יפנית אמנם, אך כמו כל דבר אחר היפניות לוקחות את זה צעד אחד קדימה ומתאימות את הקעקועים באופן אישי למראה, למאורע, למצב רוח ואף לעונות השנה.

השבוע נתקלתי בחידוש נוסף-Fangophila- המצאה של רופא השיניים Taro Hanabusa. ד"ר הנאבוסה התחיל מיציקת שיני כסף כפריט אופנה. הבאז שזה יצר והפופולאריות בעיקר בקרב זמרות פופ, הפך את פנגופיליה לטרנד החדש החם, והיום אפשר ליצוק תבניות בהתאמה אישית לחלקי הגוף השונים.
פנגופיליה בהחלט עונה על הצורך לזהות ייחודית אצל הצעירים היפניים. מעניין לראות מה יהיה הצעד הבא בקישוטי גוף ובאקססורייזינג אישי.

תמונות בחסות Tokyofashion.com

יוז'י יאממוטו הוא אחד ממעצבי האופנה החשובים והמשפיעים בעולם, והמוביל בסגנונו האוונגרדי, הנותר נאמן לעצמו ולא מושפע מטרנדים חולפים.

הקונספט מאחורי עיצוב התערוכה הוא לבחון דיאלוג בין אופנה, ארכיטקטורה, אנשים ומקומות, דרך הצגת כ- 80 דגמים הממלאים את חללי המוזיאון, כולל אזורים אשר לא מיועדים לתצוגה- וזאת על מנת ליצור תחושה של משהו לא מושלם, לא גמור או תוך כדי תנועה.

ימאמוטו ידוע בשימוש רב של צבעי השחור בדגמיו. כאן, הוא שילב בתערוכה דגמים העשירים בשפע של צבעים וטקסטורות בתוך הכרך העירוני המדומה: "אני אוהב ערים. אני אוהב אותן, כי הן מאפשרות חופש גדול, בהן אנחנו יכולים להיות אנונימיים, דברים רבים קורים בהן, דברים משתנים בכל רגע נתון. ערים הן תמיד בתהליך של שינוי." אמר ימאמוטו, בראיון שנערך ב-2002.

הגלריה העליונה עוצבה בצורה שונה והשרתה אווירה של רוגע ואינטימיות. במרכז החלל הועמד מיצג העשוי מגופי תאורה המעניקים לחדר אור רך ושקט, ומסביבו שמלות ערב בצבעי אדום ושחור.


כחלק מארוע הפתיחה, קמו לתחייה מספר דגמים אייקונים של יאממוטו דרך רקדנים אשר התנועו בין הקהל והוסיפו מימד נוסף לתנועתיות במרחב שניסתה להעביר האוצרת הראשית של התערוכה- גברת גלית גאון.

קולקצית הגברים הייתה האהובה עליי מכלל התערוכה ונמצאה במעבדת העיצוב בקומת הביניים. עשרים דמויות גבריות בלבוש אלגנטי שחור עמדו בדיאלוג עם דמות נשית אחת בקצה החדר, בשמלה לבנה, אשר עוצבה על ידי יאממוטו בהשראת פינה באוש. קולקציית הגברים של יאממוטו באמת יוצרת תחושה עוצמתית. באופן מפתיע, חצאיות הגברים בהשראת לבוש יפני מסורתי מחזקות את הגבריות בעיצוביו ומעבירות תחושת עוצמה, יחד עם אלגנטיות גברית.