וכך חזונה של אישה יפנית אחת אשר הגיעה לארצנו בתחילת שנות ה-2000 הפך לחלומם של רבים, המחפשים שקט, ניתוק, פסק זמן מטרדות היום יום. ואכן, את החלום הזה אפשר להגשים בחלל יפואי אותנטי, חלל המאפשר זאת ברמה הרוחנית כמו גם ברמה החומרית, הפיזית. יוקו קיטהרה הקימה את יוקו ספא  יחד עם בעלה הישראלי לירן מתוך רצון ליצור מקום שאינו נותן מענה לטיפול בגוף הפיזי בלבד, אלא מאפשר טרפיה של ממש לנפש ולחושים,  בדגש על אסטתיקה ואירוח יפנים.

יוקו ספא _1

הירידה לפרטים מורגשת מהצעד הראשון אל החלל, שאותו עושים בכפכפים הניתנים בכניסה אחרי חליצת נעליים כנהוג ביפן.  משם מיי המארחת היפנית מלווה אותך בענווה ודממה לסלון, ושם מגישה תה חם עם מטעמי העונה ומגבת לחה, ונעלמת מיד לאפשר לך לשבת כמה רגעים בשקט ולהתרגל לסביבה.

המקום נראה כמו חנות עיצוב סקנדינבית, והחושים מתחילים לספוג את הריחות, הצלילים והצבעים הרכים, ומסתנכרנים עם הסביבה והזמן שהתחיל להאט. בתזמון מושלם מוגשת גיגית אמבט חם לרגליים מעץ ברוש יפני טבעי (הינוקי) ובו פירות העונה ושמנים ארומטים.

אחד מאבני היסוד הבולטים של המקום הוא שמירת האלמנטים של האירוח היפני וריצוי הלקוח עד הפרטים הקטנים.

יוקו ספא סלון

יוקו ספא_2

Omotenashi- לב ליבו של האירוח היפני מאופיין ברמת שרותיות גבוהה, כבוד והערכה לאורח, שלווה ונימוסים ומאוד מורגש ביוקו ספא ובכך מתבלט בנוף הישראלי.

בשיחה עם יוקו, אפשר להבין את רוח הדברים המנהלים את הספא: יצירתיות, שקט פנימי (היא מעדיפה לא להסביר הרבה, אלא לחוות דרך החושים) ורגישות לסביבה. "ליפנים יש כבוד לאנשים, למצבים ולחומר הסובב אותם, יש רגישות מסויימת לא רק למה שרואים, אלא מה שרואים מבפנים", אומרת יוקו בהצטנעות.

יוקו ספא_3

מבין הטיפולים המוכרים יותר כמו שיאצו, ארומה-טרפיה ודיקור, ישנם טיפולים ייחודים ליוקו ספא כגון טיפול רקמות עמוק בשילוב עם טכניקת נשימה, טיפול נשי ולאחר לידה, וטיפול צמחים טבעיים.

בסיום השהות במקום מבינים את הנסיון לחיבור העדין שנעשה בין האלמנטים היפנים והיפואים. יש פה נסיון מוצלח ליצור הרמוניה בין האסטתיקה והשקט ובין הנוף הטבעי והאותנטי, וזו חלק מהחוויה האסתטית והלא מאיימת במקום, אשר מאפשרת איזון בין הדברים במקום ניגודיות או ריחוק.

לפרטים נוספים:

http://www.yokokitahara.com/

יוקו ספא_4

השימוש הנפוץ ביותר הוא כאשר מתארים משהו  או מישהו שאוהבים, ובכך העיר קובה מנסה להדגיש את ההעדפות האינדיבידואליות של כל אחד, את הגיוון האמנותי והדגשת הערכים היפנים היומיומים.

מבין התערוכות השונות מיצגים אורקוליים בקטגורית "אמנות בקונטיינר": האמנית Numakura Mari שזכתה השנה בפרס הראשי מתארת את התחושה החמקמקה של המושג SU:KI. בתוך חלל הקונטיינר תלויים בדים ועליהם מוקרנים צורות גאומטריות לא סדירות. אנו נהנים לחלוק את תחושת ה SU:KI עם אחרים, אומרת מארי, אך זו תחושה נדירה וחמקמקה מאוד.

drifting in slumber

שתי האמניות הצעירות מטוקיו NICI מציגות שכבות של מסכים צבעוניים שאותם פותח  המבקר אחד אחד. החלל מתמלא אור, צבעוניות ושמחה.

reopening

בקטגורית אמנות קרמית האמנית הטיוואנית Le Thanh מקיוטו נפעמת מהיופי המעודן (Kasuka 微か) של הצמחים.

kasuka

Sakiyama Takayuki מתאר את הפנים התומך בחוץ, והחוץ התומך בפנים.

su ki

בקטגורית האנימציה בלטה Kanazawa Makiko המשלבת נוסטלגיה עם מודרניות תוך שמירה על ה"טעם" היפני.

tales of apples

ואיך לא, יש לנו גם נציגות ישראלית בביאנלה בקטגורית הצעצועים: יואב זיו, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת שנקר, המלמד קורס לעיצוב צעצועים בה כבר בלט בזירת האמנות היפנית בשנים קודמות, והפעם הציג עבודה מעץ המשלבת דמיון, יצירתיות וטכניקה.

Yoav Ziv

מצעד הרג'וקו #1 בישראל

מצעד אופנת הרג'וקו התקיים לראשונה בישראל לפני כחודש ועדיין עושה גלים בקרב צעירי תל אביב וחובבי תרבות יפנית. בטוקיו אגב המצעד מתקיים כבר יותר מעשור (כפי שסקרנו בבלוג כאן) ורק השנה הפך לאירוע בינלאומי שהגיע גם אלינו.

צוות המארגנות הן שלוש נערות צבעוניות אור (15.5), מיכל (16) וריני (25),  חובבות תרבות רחוב יפנית אשר יזמו את הפקת המצעד והיריד הססגוניים TOKYO ● TLV, אליו הגיעו מאות צעירים מחופשים, קהל סקרנים וצלמים רבים שתיעדו את המאורע.

הרג'וקו1

הרג'וקו2

הרג'וקו3

הרג'וקו4

יום הרג'וקו הבינלאומי היה חגיגה של צבע, מתיקות, שמחה ו-kawaii וכלל תהולה ססגונית, יריד אופנה ואקססוריז ותצוגת אופנה אשר הציגה סגנונות שונים של אופנת רחוב יפנית כגון לוליטות (לסוגיהן הרבות), מורי, decora ועוד.

TELAVIVTOKYO יצר שיתוף פעולה והקים דוכן של מוצרים חמודים מיפן כגון נעליים, גרביים, בובות עץ, מניפות ועוד.

הרג'וקו יריד

מי שלא הספיק להגיע יכול עדיין לבקר במוזאון טיקוטין שבחיפה המציג תערוכה של הצלם קילט דויטס "הרג'וקו סטייל".

אנו מקווים כמובן למסורת שהחלה השנה בתל אביב ותמשיך לדורות ה-kawaii הישראלי, ולהגיע גם בשנה הבאה ליום הרג'וקו הבינלאומי השני בישראל.

תמונות: Victoria Key Shapiro

המילה היפנית けん玉 מורכבת מהמילה Ken (חרב) ו- Tama (כדור) המחוברים זה לזה עם חוט.

kendama1

לכל שאלה מוזמנים לפנות לקנדמה ישראל  ולהתמכר.

בפוסט הזה החלטנו להציג הרכב מוזיקאלי ואמנית גרפיטי מטוקיו העונים לשם Tripple Nipples (על שם שלושת הסולניות), ו-Ly DIK – אשר עובדים הרבה יחד ומסמלים עבורנו את השינוי בחברה היפנית המתחולל מאז אסון המשולש ב- 2011.

"אוונגרד זה משהו שרץ קדימה, מקדים את זמנו במובן מסויים. אנשים לרב לא מתחברים לזה ולא מבינים את זה, אבל מרגישים משהו שלא יכולים להתעלם ממנו. הדבר הזה מכניס אותם להבנה חדשה של התרבות". אומרת חברת ההרכב טריפל ניפלס מטוקיו אותם הכרנו כבר בשנת 2011 באחת ההופעות המשוגעות שלהם (אשר התקיימה בבית חולים נטוש בליל כל הקדושים.  הראיון שערכנו להם ניתן לראות בהמשך הפוסט).

טריפל ניפלס הוא הרכב אנרגטי אשר זכה להכרה בינלאומית בסצנות המחתרתיות של בירות העולם. הם משלבים אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית, אנרגית פאנק, לוחמה שיבטית, פופ, וידאו ארט, ואופנה בהופעות שלהם.

tripple nipples

"אוונגרד זה לגלח את כל האלמנטים המיותרים מעליך ולקחת רק את הליבה, לטפח אותה ולתת לה ביטוי."

Ly DIK היא אמנית המבטאת את עצמה מגיל שבע דרך מפלצות דמיוניות והצבע השחור. הסלוגן שלה "I hate DIK" בעצם ביטוי על השנאה שלה למוסכמות החברה, לכל מה שטאבו, להגדרות מגדריות, לאפליה. היא שונאת את כל האלמנטים הללו וזורקת אותם על הקנבס.  כשמסתובבים היום במרכז טוקיו, בעיקר ברובע שיבויה, ניתן לראות ציורי קיר ענקיים שלה המצויים על צידי מבנים מסחריים כמו חנות הכלבו PARCO. מה שמרתק הוא שגוף מסחרי ענק כמו PARCO נותן במה לשוברת המוסכמות הקטנה הזו,  במהלך "פסטיבל שיבויה" (בחודש שעבר), כך באמצע יפן השמרנית והנורמטיבית.

על קיר PARCO היא כתבה "I hate together. I hate PARCO. I hate Shibukaru 2014"

(Shibukaru = Shibuya Culture)

Ly DIK (by Tokyo Fashion)

Ly DIK PARCO

Ly DIK היא מעצבת תלבושות של טריפל ניפלס ועשתה איתם את הטור העולמי שלהם ב-2012. לפני הטור הזדמן לנו לקפוץ אל מאחורי הקלעים באחת ההופעות ולתפוס את חלוצי המהפכה החברתית ביפן לראיון קצרצר. מרגשת העובדה כי תל אביב היא היעד המועדף עליהם להופעה הבאה.

מהארכיון:)

בתחילת החודש טוקיו הגיעה לביקור בתל אביב בכל הדרה. ביתן 1 בגני התערוכה נהפך לחוויה יפנית אותנטית  לכ-70,000 מבקרים: חוויה שתיזכר בהיסטוריית אוהדי יפן בישראל לדורות. זו הפעם הראשונה שנערך אירוע בסדר גודל כזה בסימן טוקיו. אירוע היופי השנתי "ביוטי סיטי טוקיו של סופר פארם" בהחלט שם את יפן על המפה בקרב הקהל הישראלי ויצר הזדמנות להכיר את התרבות היפנית מקרוב.  צוות TELAVIVTOKYO היה מעורב בהפקת האירוע משלביו הראשונים והביא לתוצאות שבהן המציאות עלתה על כל דמיון.

כידוע, ביוטי סיטי הוא אירוע יופי, אופנה וסטייל של חברת סופר- פארם המעודד את קהל לקוחותיה להנות מהמוצרים, המחירים והמתנות שהיא מציעה למשך כשבוע כל שנה. את חויית הקניות ליוו השנה תכנים יפניים רבים ומגוונים כגון תצוגות אופנה, הרצאות יופי על פי האסתטיקה היפנית, הגשת סושי ומשקאות יפניים, מופעים של להקה שהגיעה במיוחד מיפן, חנות מוצרי פופ יפניים, ותכנים תרבותיים כגון קליגרפיה, טקס תה, אוריגמי ופינה ללבישת קימונו.

צוות TELAVIVTOKYO תכנן, ניהל והפיק חלק נכבד מהאירוע שכולו הוקדש לאהדת והערצת יפן. הנה הצצה אל מה שראינו, חווינו וטעמנו באירוע.

הרג'וקו מרקט- חנות פופ אפ יפנית:

ברובע המודרני של הביתן נבנה שוק הרג'וקו צבעוני, עם שלל מוצרים מיפן ובאווירה יפנית כגון תכשיטים, בגדים, כלי בית, אקססוריז, גופי תאורה, גרביים ומגבות חוף מדליקות.

Harajuku Market

Harajuku Market_BCT_1

Harajuku Market_BCT_2

Harajuku Market_BCT_3

Harajuku Market_BCT_4

בר מידורי ביוטי סיטי טוקיו

נהנות מקוקטייל מידורי סאוור

אוריגמי, קליגרפיה, קימונו, טקס תה, SHEY X 2:

את האווירה היפנית הנעימה השלימו אמנים ואנשי רוח שאת יצירותיהם היה ניתן לראות בפינות שונות ברחבי הביתן. קזואו אישיי הוא אמן קליגרפיה אשר הופיע יחד עם ריי הונדה בליווי כלי מיתר יפני מסורתי- ביווה. בסיום המופע היה ניתן לקבל ברכה חתומה בידי האמן עם משמעויות שונות כגון: אהבה, מזל, בריאות.

קזואו אישיי מופע קליגרפיה

בית תה יפני מסורתי נבנה ברובע העתיק: בין מחיצות וואשי,  על רצפת הטאטאמי ובחליצת נעליים, נערך טקס תה יפני על ידי מיהו קטאוקה, אשר גם הכינה בעבודת יד את כל כלי ההגשה.

טקס תה ביוטי סיטי טוקיו

בית התה ביוטי סיטי טוקיו

טקס תה ביוטי סיטי טוקיו

פינת אוריגמי הייתה אטרקציה נוספת לילדים ולמבוגרים גם יחד אשר למדו על אמנות קיפולי הנייר מפי מירי גולן, בעלת המרכז הישראלי לאוריגמי.

פינת אוריגמי ביוטי סיטי טוקיו

הדגמות אוריגמי ביוטי סיטי טוקיו

להקת SHEY X 2 צבעה את הבמה מספר פעמים ביום, ומבחינתנו הייתה ההיי-לייט של האירוע כולו.  SHEY X 2 היא אחת מלהקות ה- J-Pop   החמות והצבעוניות ביותר אשר הגיעו לביוטי סיטי טוקיו היישר מיפן! Shey Shey  היא להקת בנות, או כמו שאומרים ביפנית – " איידול גרופ" – המורכבת משמונה נערות הרג'וקו מופלאות.  מאז 2010 הן משגעות את הקהל היפני בפסטיבלים של מאות אלפי אנשים, מקפצות, שרות, רוקדות ומרקידות את הקהל. "אין מי שנשאר אדיש בהופעתן"- מצוטטים המעריצים. לא פלא כי אחת מסוכנויות הטאלנט הותיקות בטוקיו  Gekidan Himawari  החתימה אותן ומפלסת את דרכן לפיסגה.  Shey Shey הן תופעה שלא נראתה כמוה עדיין בישראל. שמונת החמודות הן התמצית של מה שאופנתי, טרנדי ועדכני היום ברובע הרג'וקו המהולל שבטוקיו.

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מאחורי הקלעים

Dogo Onsen מזוהה בעיקר עם הסרט "המסע המופלא" של מיאזאקי כמקור להשראתו ונחשב לאחד משלושת המרחצאות העתיקים ביפן, המוזכר בכרוניקה היפנית "קוג'יקי". כמו כן, האתר ידוע בשל היותו יעד נופש פופולארי של המשפחה הקיסרית לדורותיה. העיירה מצויאמה חוגגת השנה 120 שנות קיום למבנה הראשי של Dogo Onsen עם פסטיבל אמנות עכשווית, בו נהפכים מלונות ובתי הארחה נוספים בעיירה לתערוכות חיות המעוצבות על ידי יוצרים יפניים ומאפשרים חוויה חד פעמית להתארח בהם ולחוות את רוחו של האמן.

בערב הפתיחה, האונסן העתיק הפך לבית רפאים על ידי הרכב המוכשרים Rhizomatiks הנחשבים היום למילה האחרונה בעולם המדיה הדיגיטלית ביפן.

האמנית קוסאמה יאוי הפכה את החדר במלון Takaraso לפנטזית הנקודות המפורסמות שלה. את הפנטזיה ניתן להגשים תמורת 400US$ לבן אדם בחדר זוגי (ללא ארוחת בוקר).

Dogo Onsen Art- Kusama Yayoi

הצלם האוונגרדי נובויושי אראקי מכניס אותנו אל עולמו הפסיכודאלי-מיני תחת הנושא "קשירות" והופך חדר טטאמי מסורתי לתצוגת עבודותיו.

Araki_Dogo_Onsen

אקירה מינגאווה תירגם את החדר המסורתי לחלל מינימליסטי מודרני, בו מחצלות הטטאמי המרובעות הפכו למוטיב המרכזי העוטף את החדר כולו.

Minagawa_Dogo_Onsen

ב-20 ליולי הרקדן  Kaiji Moriyama יופיע במצעד האמנות מול Dogo Onsen בהופעה ייחודית הנקראת "עצמות חיות".

Kaiji_LiveBone_Dogo

Dogo Onsen Art Festival הוא אירוע המשלב את המסורת העתיקה ומיטב האמנות העכשווית ביפן. מי שאינו מעוניין ללון בבתי המלון המוצעים, יכול לבקר בכל אחד מהחדרים כתערוכה בלבד ולחוות את עולמם של עשרים ושישה יוצרים מופלאים.

TELAVIVTOKYOテルアビブ東京 ערך ראיון ראשון עם איתן על חוויה ייחודית זו בה הוא למד להכיר את יפן בצורה שונה ומיוחדת.

1. תספר לי על החוויה שלך ביפן: כמה זמן אתה כאן? איך הגעת הנה?

ליפן הגעתי, כמו הרבה אנשים, ממש בטעות. כשהייתי ילד הייתי מסתכל שעות באטלס. היה לי אטלס גדול כזה, עם כריכה שחורה, וכל המדינות והגבולות והערים וההרים והימים והאגמים ריתקו אותי כמו שום דבר אחר. הייתי מתכנן ערים חדשות, אימפריות, מלחמות, תוהה על כל המקומות מבעד לדפים הגדולים, העבים של האטלס.

אני זוכר שסין תמיד ריתקה אותי. על יפן הייתי עובר רק ברפרוף. טוקיו במיוחד נראתה לי כמו משהו לא מובן, עם חוף ים בקווים ריבועיים (הנמל של יוקוהמה); כל מה שידעתי על יפן הסתכם בשתי פצצות אטום, סמוראים, ומכשירי ווק-מן.

אחרי טיול ארוך במזרח נרשמתי ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב בדגש על השפה היפנית (החלטה שנאלצתי לקחת בלית ברירה כי הסינית היתה מבוקשת מאוד). במהלך הלימודים שמעתי במקרה על חבר מהכיתה שנסע לבית ספר ללימוד שפה באוקזאקי. לא הייתי תלמיד טוב במיוחד, ולמען האמת לא ממש סחף אותי כל הסיפור היפני, שכאמור היה סוג של טעות. אלא שכמו הרעיונות הכי טובים, שנולדים ממש במקרה, החלטתי לארוז את מטלטליי ולנסוע בחופשת הסמסטר לחודשיים וחצי של טיול ביפן בסתיו 2006.

די מהר הבנתי שיפן היא באמת עולם אחר. חודשיים וחצי מלאי חוויות, מוזרויות, היכרויות, ואהבה קטנה שנולדה לי בלב. אהבה לתרבות שלא הבנתי ממה הרבה, שלעולם (כך למדתי מאריה גרוסמן, מאושיות הקהילה בטוקיו) לא אהיה ממש שייך אליה, גם אם אלמד את המנהגים, אכיר את הדקויות ואגיע לרמה בסיסית של שליטה בשפה.

שנתיים אחרי זה חזרתי לטיול נוסף, של חודשיים נוספים.

ואז, ב-2009, שוב ממש במקרה, שמעתי על מלגת המונבושו מחבר אחר שהחליט להגיש מועמדות. כך עשיתי גם אני. את הטלפון המיוחל משגרירות יפן בישראל קיבלתי כמה חודשים אחרי זה בעודי על D-9 אחרי שבוע אימונים במילואים, 40 מעלות חום ליד נהר הירדן. לא היה לי מושג שכמה שנים מאותו רגע אשב בריוקאן יפני על מזרון טטאמי עם חבר יפני שהוא גם כמו אחי, אחרי מעיין חם ובקבוק סאקה, ושזה ירגיש לי כמו בית שני. אני רק זוכר שהייתי מאושר. מאותו הרגע היו לי כמה חודשים לארוז את הפקלאות, להיפרד מהמשפחה והחברים, ולהתכוון למסלול דוקטורט באוניברסיטת טוקיו.

2. מה מושך אותך במדינה? מה משאיר אותך פה כל כך הרבה זמן? כישראלי- איפה אתה נפגש עם שוני, קשיים בחיי היום יום?

נולדתי וגדלתי בכפר אדומים. ישוב קטן של מאות אחדות של משפחות, מדבר יהודה מכל עבר, ילדות של טבע. שום דבר בחיים ההם לא הכין אותי לעוצמה העירונית הזאת של טוקיו. מיליוני אנשים, בניינים בניינים, רכבות, מסעדות, בארים קטנים, חיים מעל האדמה ומתחת. נורות צבעוניות, צלילים, קולות ואנשים. מיליוני אנשים.

מסע אופניים- איתן אורן

לקח לי קצת יותר משנה להתאושש מההלם הראשוני. לא פשוט להתרגל לתרבות אחרת, ודאי לא לתרבות שונה כל כך, רחוק רחוק מהבית, מהחברים, וממי שאתה. אחד הדברים שאולי הכי קשים לי כאן הוא העובדה שמרבית האנשים מסביב חיים לפי קוד התנהגות, מסודר, מאורגן, עם המון סעיפים וסעיפי משנה. זה מתחיל מדברים טריוויאליים כמו לא לדבר בטלפון ברכבת, לסמן בכניסה למסעדה כמה אנשים נכנסים או להוריד נעליים בכל מקום, עובר דרך התנצלויות חוזרות ונישנות, במתן תשומת לב אין סופית לאנשים סביבך, בלהשאר במקום שלך בקולנוע גם אחרי שהסרט נגמר ככה כי נותנים כבוד לכל מי שמופיע בכתוביות.  ממשיך גם בתקשורת בין אישית מנומסת, מלאת רגישות, אבל מאד לא חמה או אינטימית.

דברים פשוטים בהוויה הישראלית – כמו לטפוח למישהו על השכם, להצליב מבט עם עוברי אורח, לבקש מעטפה מהמזכירה בפקולטה כי אני עכשיו באוני’ ואין לי צורך אמיתי לקנות חבילה של 10 מעטפות בדואר, לשתות מבקבוק המים בספרייה – הופכים כאן ללא סבירים, או ללא רצויים, פשוט כי הם לא מתיישרים עם קוד ההתנהגות העירוני.

3. למה החלטת לעשות מסע אופניים? תספר לי על המסע.

מסע אופניים- איתן אורן

החוקיות המתמדת הזאת, המסגרת הזאת, שלוחצת עליך הרבה פחות ממה שהיא לוחצת על היפני הממוצע – מאחר ומזר מצפים להרבה פחות מלכתחילה – עם הרובוטיקה האנושית , השקט המוחלט בקרון הרכבת, הצפוף, בו כולם לבושים בחליפות שחורות, כולם עם עניבות, כולם שקועים בתוך מסך הסמארטפון, החוקיות הזאת, על כל הנוח שבה, הופכת מונוטונית באיזשהו שלב.  כך יצא שאחרי שלוש שנים רציתי קצת לברוח מטוקיו.

בשביעי למאי 2013 יצאתי למסע האופניים הפרטי שלי. ארזתי את מטלטליי שוב (שהצטמקו הפעם לשני תיקי צד מדוגמים ועוד פאוץ’ מקדימה), נפרדתי מהחברים, והתחלתי לרכב. לא היה לי מסלול מוכן, אלא רק כיוון – צפונה, אל עבר האי הוקאידו. חודש יוני מביא איתו את העונה הגשומה לטוקיו, והחום, הלחות, והיעדר השמש, רמזו לי בעדינות לרכב צפונה. 

לא היה לי “ידע מוקדם באופניים”. למען האמת, לא סגור אפילו שידעתי להחליף פנצ’ר כמו שצריך. אבל הייתה לי תחושה שלא יהיה אחד כזה.

דיוושתי קצת יותר מחודשיים ימים. ישנתי באוהל, בהוסטלים, במלונות ישנים ליד תחנות מרכזיות, בבתי עץ מדוגמים באתרי קמפינג ריקים. בשלבים מאוחרים יותר של הטיול – אחרי שפגשתי שני מתנדבים יפנים באיזור שנפגע מהצונאמי (מרץ 2011) שלימדו אותי איך לטייל בזול – ישנתי גם על שולחנות מעץ ב”תחנות דרך”, במגרשי בייסבול על ספסל השחקנים המחליפים, בחדרי כביסה של אתרי קמפינג נטושים. הוזמנתי לארוחות ערב,למשקאות בברים, נקלעתי לשיחות על החיים. פגשתי יפנים שגרמו לי להתאהב מחדש בחוקיות הזאת, שהיא חלק אינטגרלי מהרוח היפנית, ושיש לה תפקיד שלעיתים נסתר מעייני בהרמוניה העדינה שהיא מנסה לשמר.

מסע אופניים- איתן אורן

הייתי מתעורר מוקדם כל בוקר, אוכל שקדים אגוזים ופירות ומתחיל לדווש. 50,60 פעם אחת גם 100 קילומטר ביום. יפן מלאה הרים ואני נהניתי במיוחד בעליות. חציתי מעבר הרים של 1,500 מטרים, דיוושתי בערפל, תחת קרני השמש, דרך מנהרות קפואות חשוכות של כמה קילומטרים. רכבתי לצד חוף הים, בינות שדות אורז, יערות, כפרים ועיירות. אלו היה החודשיים היפים של חיי ולא פעם אמרתי לעצמי שאם כל זה היה נגמר מחר בבוקר , והייתי לוקח איזה סיבוב לא נכון או פוגש משאית טועה, הייתי מסיים כאן מאושר, עם חיוך על הפנים.

לקחתי גם את הלפ-טופ. ככה, כדי לקרוא קצת מאמרים על הדרך, להמשיך לכתוב את הדוקטורט וגם כדי לשמור על עצמי מבדידותי. שאגב, פרט ללילה אחד גשום במיוחד, כשאני לבד על גבעה ירוקה באתר קמפינג נטוש, פשוט לא הצטרפה אליי לטיול.

לילה אחד זכור לי במיוחד. החלטתי לבלות אותו בבקתת חירום שנמצאת על פסגת הר (געש!). מאחר והייתי המטייל היחידי, והרוח נשבה בחוץ חזק, כל כך חזק, שהיה קשה להרדם, נאלצתי לשיר. בקול, כדי שאשמע את עצמי. שירי ארץ ישראל בעיקר. פתאום, באמצע הלילה, הערפל התפזר, ואני עליתי על גג הבקתה כדי לצפות בכוכבים, שהזהירו את השמיים. נשארתי על הגג עטוף בשמיכה, מביט בפלא עד הזריחה.

4. מה היית ממליץ למטייל כמוך שרוצה לעשות את אותו מסע? מה היתרון במסע כזה למטייל ביפן?

יפן היא המקום האידיאלי לטייל על אופניים. הכבישים מתאפיינים בשלמות יפנית, רק במקרים נדירים יש בהם שקעים וזו כנראה הסיבה שאחרי 1,600 קילומטרים לא היה לי פנצ’ר פעם אחת; חנויות קונביני, סופרים, מכונות שתייה יש כמעט מאחורי כל פינת רחוב. כך שלעיתים רחוקות נשארתי רעב. האייפון כמובן הופך את המסע לנוח. כל בוקר הייתי מתעורר, מחפש בגוגל מאפס את אתר הקמפינג הבא, ומתחיל לרכב.

יפן מדינה בטוחה. בשלב מסוים של הטיול הפסקתי לנעול את האופניים באדיקות באיזורים הכפריים, פשוט כי הבנתי שאין צורך.

החודשים הטובים ביותר לדווש הם מאי (מרכז הונשו, האי המרכזי של יפן), יוני (צפון הונשו), יולי-אוגוסט (הוקאידו, האי הצפוני).

ממליץ בחום.

מסע אופניים ביפן- איתן אורן

5. מה השאיפות האישייות שלך? ביפן? במקום אחר?

אני מקווה לצאת לטיול נוסף באביב, הפעם דרומה. קצר יותר הפעם, כי אני רוצה לסיים את הדוקטורט ולהתפנות לדברים אחרים. אחרי שאסיים את הדוקטורט, אני מתכנן להקדיש את כל מרצי לפרויקט של יזמות חברתית בשני שלבים. בשלב הראשון נפנה לאוני’ מובילות ביפן ונביא מתנדבים יפנים לפרק התנדבות בארץ, אם בקיבוצים ואם במקומות אחרים. בהמשך נתרחב למדינות אסיה אחרות מתוך הבנה שיש לנו הרבה לתרום להם ולהם יש הרבה לתרום לנו. הפרויקט יממומן ברובו מכספי תרומות וינוהל במתכונת דומה לפרויקט “תגלית”. אפשר לחשוב על זה כעל “תגלית” לסטודנטים אסייאתים.

distance exhibition

התערוכה בחנה את הקשר בין המושגים דרך עבודות אמנות שהקו המחבר ביניהן הוא זרותו של האמן ביחס לאובייקט. כל האמנים צילמו במקום שאינו ביתם, ובתרבות שהם אינם חלק ממנה. שלושה צלמים ישראלים המגיעים מעולמות שונים אשר נפגשו עם יפן בנסיבות שונות, ושני צלמים יפנים המעבירים את תחושותיהם מישראל דרך העדשה. הנושא המרכזי העולה בעבודות הוא כיצד חווה ה"זר" את המציאות החדשה, והאם חוסר הקשר למקום יוצר קירבה והזדהות או שמא ריחוק וזרות? איך אנו כצופים חווים את המצולם (המוכר או המרוחק) דרך עיניהם של הזרים?

Mickey Alon-Noam

So Matsuzawa

הצלמים המשתתפים הביעו את זוית הראייה והאינטרפרטציה האישית שלהם לנושא המרכזי. הצלמת הישראלית ענת פרנס המתגוררת בטוקיו מזה שבע שנים, מביעה את אהבתה לכרך הגדול דרך העדשה בדרך אינטימית ואישית, המנוגדת לתחושות שהעיר הזו מייצרת אצלה- עוצמה, סיחרור, תזזתיות.

Anat Parnass

הצלם היפני שיניצ'י מוראטה מגיע לישראל משנות ה-90 לתעד את הקונפליקט הישראלי- פלסטינאי. אולם עם השנים הוא שינה את גישתו כלפי צילום עיתונאות מן הסוג הזה ומאז 2003 הוא מטייל בעולם ותופס רגעים חיוביים, מעוררי השראה המייחדים כל מדינה בה הוא מבקר. את אדמת ישראל- פלסטין הוא מכנה "Terresainte" (האדמה הקדושה)- המקום האהוב עליו כבר יותר מעשרים שנה. בשהותו כאן הוא חווה את האוויר, האדמה, הריחות והצלילים העוטפים אותו ויוצרים קירבה רגשית ומנטאלית למקום. דרך עבודותו, שיניצ'י מקווה ליצור רצון להרמוניה וכוונה טובה בליבם של הצופים, ולעורר קירבה ולא מרחק הנוטה ליצירת קונפליקטים.

Shinichi Murata

בעולם הגלובאלי שבו אנו חיים היום, החוויות ה"זרות" הופכות לקרובות יותר וקל לנו להזדהות איתן. לעיתים, ההזדהות היא כה חזקה עד כי אנו מרגישים וחווים את המציאות ה"אחרת" בגוף ראשון, למרות המרחק הגיאוגרפי, המנטאלי, התרבותי והקונספטואלי שמפריד בינינו.

התערוכה אשר הייתה שיתוף פעולה בין צלמים ישראלים ויפנים לראשונה בישראל, הוסיפה נופח תרבותי רב לכ- 650 משתתפים של הכנס, ביניהם הנספח הפוליטי של שגרירות יפן- מר נאבויה קיקוצ'י ונציגים ממחלקת התרבות של שגרירות יפן.

אוצרות והפקה: יאנה אודנופוזוב
תודה מיוחדת לחברת אפסון ישראל על מתן החסות ושיתוף הפעולה.

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Miyajima

akachan

Shirakawago

Hakone

omizu

Todai-Ji

Fuji San

Chokokunomori

Senso-ji

Chokokunomori

Nikko

atsui

Tokyo

Jiyuu

נראה כי שנת 2013 הייתה השנה הראשונה בה יפן עוררה את עצמה תרבותית אחרי תקופת נמנום שנקלעה אליה בעקבות האסון המשולש. השקעות ויזמויות ממשלתיות חדשות מעודדות השנה גופי תרבות שונים בעשייתם, ומקדמות את המסורות "והאוצרות התרבותיים" שיש ליפן להציע. בנוסף, הממשלה מתערבת לאחרונה בפעילויות תרבותיות יותר מתמיד מאחר והיא מזהה כי בדרך זו ניתן להחזיר את יפן לזירה הבינלאומית ולעלות את תדמיתה. דוגמא אחת לכך היא קיומה של הטריאנלה במחוז אייצ'י בתקציב של 13 מילון דולר אשר הפך אותה למגה-אירוע המשתרע על ערים שונות ברחבי המחוז. הטריאנלה אשר הוקדשה לאסון פוקושימה התקיימה זו הפעם השנייה ביפן, כאשר הראשונה התקיימה בשנת 2010 במימדים נמוכים מאלה.
הנושא המרכזי שלה ― Where Are We Standing? ― Earth, Memory and Resurrection – משקף את ההתמודדות הפתוחה של היפנים עם הנושא הרגיש, ובצורה מסוימת סוגר מעגל בקבלת העבר וההסתכלות קדימה לעבר "התעוררות" "ותחייה". העיתונאית גליה יהב נסעה לשם מטעם קרן יפן (Japan foundation) וחזרה מלאת חוויות, תמונות וסיפורים מרתקים אשר ניתן למצוא בקישור לכתבתה ב"הארץ".

יוזמה נוספת מטעם עיריית טוקיו כוללת בתוכה אירועי תרבות ופרויקטים במדיומים שונים במטרה "לבסס את טוקיו כמרכז של יצירה תרבותית גלובאלית".
Tokyo Culture Creation Project נותן במה ומוקד ליצירתיות צעירה ברחבי המטרופולין (כוללת 23 רובעים) ומעניק הזדמנויות לחוויות אמנותיות ותרבותיות המאפשרות מעורבות לוקאלית וגלובאלית לכדי יצירת "תרבות חדשה".
בין האירועים השוטפים הנערכים לאורך השנה ניתן למצוא תערוכות אמנות הפזורות ברחבי המטרופולין, הופעות מוזיקה ותיאטרון, פסטיבלי קולנוע בינלאומיים, הרצאות, סדנאות, סימפוזיונים ועוד.
האירועים המרכזיים נערכו בחמשת השבועות שבין 01.10-04.11 תחת השם (Tokyo Creative weeks (TCW.

Tokyo Creative week

אחד הפרויקטים המעניינים היו בשיתוף עם אוניברסיטת טוקיו לאמנויות ברובע אדאצ'י, צפונית למרכז טוקיו. פרויקט קהילתי זה שילב שורה של אמנים אשר יצרו יחד בנושא "צלילים", במטרה לייצר קשרים חדשים בין קהילה מקומית, יוצרים ואורחים.

aaa-senju 2013

Senju Flying Orchestra בניצוחו של המוזיקאי האוונגארדי Otomo Yoshihide היא "תזמורת אפיפונים" המופרחים בשמי האויר הפתוח ומפיקים צלילים הנובעים מכלי הנגינה המחוברים אליהם. קונצרט אימפרוביזורי זה מעביר תחושת גשם של צלילים מתעופפים- חוויה יוצאת דופן בהחלט.

26.10-04.11 (Tokyo Design Week (TDW נהפך כבר למסורת ולאחד מהאירועים המשפיעים בעולם העיצוב והחדשנות. השנה מימדיו של TDW היה גרנדיוזי מאי פעם וכך גם הצלחתו שהביאה יותר ממאה אלף משתתפים בעשרה ימי התערוכה. גם כאן ניתן לראות התעוררות מחודשת של יפן מאז האסון והרצון לפרוץ את הגבולות המוכרים שיפן ידועה בהם. בשנת 2011 TDW היה צנוע במימדיו והדגיש את הטכנולוגיות בתחום המדיה, המשחקים והאלקטרוניקה (כפי שהצגתי בכתבה שהתפרסמה ב Shift East). כעבור שנתיים רואים בהחלט את ההתפתחות והנטייה להציג צדדים נוספים שהחדשנות והיצירתיות היפנית פורצת דרך בהם. המייסד והמארגן של האירוע משכבר השנים Kenji Kawasaki מיתג את TDW "כפסטיבל יצירתי", המשלב גם מוזיקה והופעות חיות בדומה לפוג'י רוק פסטיבל והפסטיבלים המסורתיים היפנים (המטצורי).
כמו כן, תערוכות פופ-אפ ומיצבים אמנותיים צבעו חלקים נוספים של העיר כגון גלריות, חנויות ושטחים ציבורים להוספת נופח אמנותי. המיצג "פיל בזכוכית" בתוך המרחב העיצובי Dover Street Market הוצג על ידי חברת Klein Dytham אדריכלים בהשראת השרפרף האיקוני של אלוור אלטו. השרפרפים הוארכו בכמה מידות מהגודל המקורי שלהם וצבעם הירוק מדמה אותם לדשא, וכך הפיל (שעומד כמיצג קבוע בחנות) נראה בתוך סוואנה ירוקה.

Klein Dytham@Dover Ginza

כמו כן, TDW אירח השנה את תחרות העיצוב Asia Awards ובה הייתה בין היתר גם נציגות ישראלית נכבדת בקטגורית היוצרים הצעירים.
חמישה מעצבים שהגיעו מתחומים שונים הציגו בתחרות. שירה קרת ועודד גוב- בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל עלו לגמר, ואילו זמר פלד- בוגרת המחלקה לקרמיקה בצלאל זכתה לבסוף בפרס TDW corporate award.
את ההשראה לעבודתה שאבה פלד מהפורצלאן היפני שיוצר באזור אריטה המוכר בתור מרכז מורשת של קרמיקה יפנית. הפסלים שיצרה עשויים אלפי שברי פורצלן הצבועים בקובלט בלו, הממשיך את התעסקותה בשברים.

Zemer Peled TDW 2013

שני האירועים האחרונים שברצוני לסכם איתם את עונת הקציר הינם (Trans Arts Tokyo (TAT ו- Aosando Art Fair אשר התקיימו בסוף חודש אוקטובר- תחילת נובמבר. שני האירועים מקדמים את תרבות ואמנות הרחוב בשונה מהשאר ונערכים ברחובות הצדדיים של שתי שכונות מרוחקות זו מזו.
Aosando Art Fair הוא יריד אמנות הפזור בין כ-50 חנויות, בתי קפה, סלוני יופי ובוטיקים באזור מרכזי של הרג'וקו, שיבויה ואומוטה- סנדו.
היריד השכונתי הוא שילוב אולטימטיבי של אמנות, אופנה, עיצוב ותרבות רחוב המאפיינים מאוד את האזור.
אחת הדוגמאות לכך היא תערוכת יחיד Moriko Mori אשר הציגה באחד החללים המדהימים של טוקיו- Espace Louis Vuitton.

חוץ מהגלריות האייקוניות של השכונה, נערכו גם תערוכות ושיחי גלריה בבתי הקפה והבוטיקים הפזורים ברחובות הצדדיים.
Trans Arts Tokyo הוא פסטיבל המקדש את תרבות הרחוב המחתרתית יותר של שכונת קנדה (Kanda) המזרחית. זו הפעם השניה שTAT מתקיים והופך את אזור קנדה בעל האופי האורבני לחגיגה של אופנה, ארכיטקטורה, מוזיקה ואמנויות.

Trans Arts Tokyo 2013

האירוע המרכזי התקיים בתוך בניין נטוש ששימש כחלק מאוניברסיטת טוקיו-דנקי יחד עם עוד 11 לוקיישנים הפזורים בשכונה. בניינים נטושים או מיועדים להריסה אהובים מאוד על מארגני הפסטיבל מאחר וזה נותן חופש מלא ליוצרים לשבור קירות, לצבוע ולהרעיש כרצונם. כך לדוגמא בית ספר לאופנה אלטרנטיבית Coconogacco הציג את התערוכה השנתית שלהם בחלל האוניברסיטה הנטוש- פלטפורמה אידיאלית לבחינת האופנה כחלק ממדיום האמנות.

Coconogacco-Trans-Art-Tokyo-2013

תמונה בחסות TOKYOTELEPHONE

באמת קשה לסכם עונה גדושה בעושר תרבותי שכזה, כשבכל רגע ברחבי טוקיו מתחולל אירוע שחבל לפספס. כהובטח, בסוף עונת הקציר סלסלת הפירות שלכם עמוסה בהשראות, יצירתיות וטעם לעוד עונה מפתה.
יפן אכן חווה התעוררות תרבותית השנה, כאשר הממשלה והעיריות המקומיות מסבסדות את מרבית האירועים המקדמים את הקשרים החברתיים הלוקאליים, ופועלות למען יחסי ציבור של תרבותה של יפן מחוץ למדינת האיים.
עונת הסתיו נחתמה בסוף נובמבר עם האירוע הכי משמעותי להתפתחותה התרבותית של יפן מאז שהוטל עליה האסון המשולש: מדובר בהחלטה ממשלתית לפתוח קרן לקידום Cool Japan אשר יגיע להשקעה של כ- 1 מיליארד דולר בשנה וחצי הבאות כתמריץ לפיתוח תעשיות מזון ומשקאות, אופנה, סרטי אנימציה, קוסמטיקה וכ"ו. הקרן, אשר ברובה תהווה השקעות ציבוריות ופרטיות תיהיה מקפצה עצומה לתרבותה של יפן בזירה הבינלאומית- שאיפתו של מנכ"ל הקרן Nobuyuki Ota.

אנו כאן בTELAVIVTOKYOテルアビブ東 ניהיה מוכנים לעונת הקציר בשנה הבאה אשר מסתמנת להיות אף יותר פוריה משנת 2013.

TELAVIVTOKYOテルアビブ東京 מרכז את החדשות המסכמות את שלושת החודשים האחרונים אשר היו גדושים באירועי תרבות שונים. זהו החלק הראשון הנותן הצצה אל אירועי האופנה: החלק השני יעסוק בתערוכות עיצוב ואירועי אמנות ברחבי העיר.

החגיגות החלו עם אירוע אופנה גרנדיוזי בחודש ספטמבר בחסות מגזין VOGUE העולמי זו הפעם השלישית בטוקיו, אשר חגגה את הצטרפותה לVogue Fashion Night Out בשנת 2011.

FNO Tokyo 2011

FNO Tokyo 2011

FNO Tokyo 2011

FNO Tokyo 2011

VOGUE fashion night out Tokyo הוא ערב בלתי נשכח לכל הפשיוניסטות הטוקיואיסטיות, אוהבי המותגים והגלאם. יותר מ-450 חנויות היוקרה באזור Aoyama ו Omotesando היו פתוחות לקהל הרחב שבמהלכן האורחים נהנו מהופעות חיות, DJ's, שמפניה, תצוגות אופנה, מיצבים אמנותיים, מתנות ומסיבות עד השעות הקטנות של הלילה. שיתופי פעולה שונים היוו חלק מהאטרקציות באותו ערב: אמן הקליגרפיה Souun Takeda עיצב את חולצות טי ותיקי טוט במהדורה מוגבלת, אשר את הכנסות המחירה תרמו בין היתר לנפגעי אסון הצונאמי.

שיתוף פעולה נוסף, מהמסקרנים ביותר באותו הערב, היה בין המותג האיטלקי GUCCI והיוצרת/אייקונית האופנה היפנית
Namie Amuro. חלון הראווה של GUCCI הציג את דמותה של הזמרת בטכנולוגית 3D, מה שאיפשר הצצה למתרחש בתוך החנות: לשם כך קרוב לכ1,000 מסוקרנים הצטופפו בחוץ בתור שנמשך כשעתיים בכדי לראות את וידאו ההולוגרמה הראשון של הזמרת, המדגמנת את קולקצית F/W של GUCCI, בו היא גם משיקה את השיר החדש שלה "Ballerina".

http://www.youtube.com/watch?v=zZ1rs98lKpM

FNO רק פתח את התאבון לחובבי האופנה ולא עבר זמן רב עד שבוע האופנה של טוקיו S/S 2014 שנערך בתחילת אוקטובר.
בין המעצבים המציגים, הקולקציות של Sara Arai ו Somarta איפיינו את מה שהמומחים מגדירים 'האופנה היפנית' המתבטאת בחומרים ייחודים, שילוב של טכניקות מסורתיות ומתקדמות, ואיכויות גבוהות.

araiasara S/S2014

araisara S/S2014

photos by Jenne Chrisville

somarta S/S2014

somarta S/S2014

Photos by Japan Fashion Week Organization 2013

הקולקציה המיסתורית של Alice Auaa הוסיפה לפלטת הצבעים את האוונגרדיות הגוטית, הפופולארית ברחובות טוקיו מזה כמה עשורים והרחיקה בשנים האחרונות גם לבירות ארופאיות. את ההשראה לקולקציה היא קיבלה מעולם המים: צדפים, נימפות, דייגים וגלים היו בין המוטיבים המרכזיים אשר הישרו אוירה של עולם הפנטזיה.

Alice Auaa S/S2014

Alice Auaa S/S2014

Photos by Tokyotelephone

Fashion Film Festival העתיד להתקיים למשך סוף שבוע בלבד מה-29 לנובמבר יחתום את אירועי האופנה לעונה הנוכחית.

ASVOFF_TOKYO 2013

ASVOFF של העיתונאית Diane Pernet הוא פסטיבל סרטים קצרים של אופנה, סטייל ויופי הבוחן את המושגים הללו מנקודות מבט שונות. בפסטיבל מוצגים סרטים פרסומיים של חברות בינלאומיות, וסרטים עצמאיים של במאים יפניים. ASVOFF אינו רק תחרות של סרטי אופנה קצרים, זהו גם אירוע בינלאומי הנודד בין בירות העולם מזה שש שנים ומציג בין היתר סרטי תעודה, מיצגי אופנה, עורך כנסים והופעות למשך הפסטיבל והופך לאירוע רב גוני ובעל עניין לאוהדי הקולנוע והאופנה גם יחד.

Din Aharony
"Mr.Gadget"

2. How do you find your life here? Personally and professionally? What are the difficulties for a Japanese person like you? What are the best parts living here?
I found many differences between the cultures. People here are very open and communicative compering to Japan. For example, if you cross the road in Japan, people usually don’t look at each other and everyone minds his own business- which is very different in Israel. Another thing that was new to me is the flexibility to adjust to new situation. In Japan, everything is very convenient. If you buy something and it brakes, you throw it away and buy a new one. Here, we used to fix things and create new from old. At “Clipa” we used to create our own costumes and stage design. It was very creative work.
Some things however like directness and sometimes bad manners were harder for me to adjust at the beginning. For example, I noticed that here people say what they think and feel in a very direct way; while for the Japanese it takes time and alcohol to talk openly. After eight years I am very happy living here. Of course I had some difficulties communicating in the beginning mostly because I didn’t speak English or Hebrew. Today I speak both, and I feel much closer to the Israeli and global cultures. I have never imagined my life like this- living in a far country in the Middle East (Laughing).

3. What are your inspirations?
In the last couple years I am getting back to my roots, and trying to bring Japanese spirit into my dance. I am trying to incorporate elements from Japanese tradition like Butoh dance. I have performed at the opening of big Washi paper artist' exhibition- Kyoko Ibe- earlier this year, and was inspired by nature and silence, that were also expressed in her works. Another project that I initiated in 2005 was going back to my home town and perform at an old temple, as part of traditional ceremony there. The ceremony was dedicated to the spirit of one of the strongest Samurai in the Japanese history- Musashi Miyamoto who lived in Kumamoto region. Musashi developed the “two sward battle” technique and he is very important historical figure. Since then, I am trying to return to Kumamoto for the same ceremony and demonstrate my development to the local community. It is a great honor for me to perform at this ceremony, especially since my parents can enjoy it as well.
I have tried to get away from my small town and my tradition, but recently it comes back to me and inspires me in many ways.

Saori Imada
"逢魔時~the witching hour~"

Zohar Cohen　
״逢魔時~the witching hour~״

4. Tell me about the “renaissance” project. How did you feel about exposing yourself in front of the audience?
It was a process. Each dancer had to create his own piece and perform naked at the audition. Then we all combined our parts and created something very unique, I think. In regard to nakedness, in Japan we are used to expose our bodies in the public baths (Onsen) from young age. In the past, men and women even used to share same Onsen. This custom is no longer popular however. When we go to the Onsen, we are very relaxed. It is part of our daily life, so when I had to perform naked, I didn’t think of it too much.

Ascaf
"Renaissance"

Uri Rubinstein
"Renaissance"

5. What is your future project with other Japanese dancers? Is it still top secret?
I am actually planning a new performance with two Japanese females and one male dancer. It will be first time that a group of solely Japanese will perform in Israel with our own piece. Three of us had been living here for few years, and we became somewhat “Israeli”. I think it will be interesting to create out of our experiences here. These days we are building the concept of the show, so it is still in its very beginning. I am very excited about this project, and hopefully we can bring it to Japan as well next year.

6. You are also teaching Kendo and training as Kendo national team for Israel. How is it like?
Yes. As I have mentioned before, my father is a Kendo teacher and I was practicing Kendo since the age of nine. Later in my life I found it to be very strict discipline and I quit. Teaching Kendo in Israel is another way for me to keep my tradition and reconnect with my roots. Over the years I started practicing as Israeli citizen at the National Team and in 2012 we went to the world championship, where we competed against the Japanese team and the Swedish team that also had Japanese competitor. Today I am also teaching children and very happy to show part of Japanese tradition to them.

Takanori Kawaharada

Kendo- Takanori Kawharada

7. What are your future plans? What do you hope to achieve?
I hope to continue working with other artists and collaborate, both with Israeli and Japanese, and perhaps in the future to open my own company. For now I hope to keep my base in Israel and go to Japan on regular basis few times a year for dance projects. Although my wife is an Israeli artist, we are also open to travel to other countries and explore the world.

You can see Takanori in his latest “renaissance” project that will be up on December 15 at Hanger 2, Jaffa port. Stay tuned for new updates on Takanori's future projects here at TELAVIVTOKYO>.

renaissance

חווה אורבאנית PASONA היא סביבת עבודה ייחודית המעודדת חקלאות אורבנית ירוקה, מחזקת קשרים חברתיים בין העובדים, מעלה את רמת תפוקתם, מערבת קהילות בייצור וחקלאות מקומית, וכל זה בתוך חלל של כמעט 20,000 מ"ר מעוצב להפליא.

הקירות הירוקים שנראים מחוץ לבניין אינם רק אלמנט עיצובי ויזואלי: אלה הם גידולים חקלאיים של יותר מ200 סוגי פרי, ירק, עשבים ואף אורז שאת כולם מגדלים, מטפחים וקוצרים כל עובדי החברה, ולבסוף גם נהנים מהם בארוחות המוגשות בקפיטריה המרכזית. האדריכל היפני Yoshimi Kono אשר אחראי לעיצוב בניין המשרדים משתף את המגזין Dezeen:

"It is important to note that this is not a passive building with plants on the walls, this is an actively growing building, with plantings used for educational workshops where Pasona employees and outside community members can come in and learn farming practices."



המבנה החדש בעל תשע הקומות הפך לחווה אורבאנית מודרנית המקדמת את החקלאות המקומית – נושא המעסיק את הממשלה היפנית זו תקופה ארוכה. (מיזם נוסף מתקיים בחודש הבא בטוקיו נקרא Tokyo Harvest)

יפן מייצרת רק שליש מהתצרוכת החקלאית שלה, וזאת בגלל שמכלל המדינה רק 12% משטחה כשיר לעיבוד חקלאי. היא מייבאת יותר מ50 מיליון טון של מזון בשנה, אשר בממוצע שנתי עובר מרחק של 9,000 מייל (14,500 ק"מ).

המיזם בראש ובראשונה מנסה לעודד חקלאות ותצרוכת מקומית בכך שהוא מוריד את ה”food mileage” (המרחק שהמזון עובר מהחקלאי לצרכן) לאפס, והופך את PASONA HQ לבניין משרדים הגדול ביפן המתקיים באופן עצמאי וישיר בתהליך "מהחווה- אל השולחן".

בנוסף, ב Pasona שמים דגש על חינוך וטיפוח דור חקלאים צעיר באמצעות מתן סמינרים, הרצאות וסטאז'ים לסטודנטים מטעם מומחים ואנשי מקצוע, המלווים גם את העובדים בגידוליהם המשותפים. התוכניות מקדמות לימודי חקלאות מסורתית ואורבאנית ומאפשרות הזדמנויות עסקיות העתידיות לשנות את פני החקלאות ביפן ולקרב יותר אנשים לתצרוכת מקומית.

Pasona הוא מקום שבו מטעי התפוזים ואנשי עסקים בחליפות מתקיימים יחד, מקום שבו עמיתים לעבודה יכולים לדסקס על פירות העונה באמצע יום עבודה עמוס, מקום שבו הבוסים והעובדים הזוטרים נרתמים יחד בעונת קציר האורז בלובי הבניין. Pasona הוא סביבת עבודה עם כמות H2O נמוך ברמה שמורידה את אחוז ימי המחלה של העובדים ב23% ובכך מעלה את התפוקתיות של החברה. זהו מקום שיוצר קהילה שאכפת לה מהסביבה שלה ומהטבע.




הפרויקט מנצל לטובה את התכונות שכבר מושרשות באופי היפני אך נזנחו עם השנים והקידמה- הערצת והאדרת הטבע. חלק מהתאוריות המנסות להגדיר את העם היפני בכלל ואת האופי היפני בפרט מסתמכות על התנאים הגאוגרפים של יפן מראשיתה. יפן היא מדינת איים באוקיינוס השקט, אשר יותר מ70% משטחה הררי ואינו מתאים להתיישבות או לגידולים חקלאים. זוהי מדינה שלאורך ההיסטוריה למדה לחיות בשלום עם אסונות טבע שונים – רעידות אדמה, טייפונים, צונאמים ושרפות. יפן היא גם מדינה שהדת המקומית שלה- השינטו- מקדשת גורמי טבע כמו השמש, הסערה, הרעם ואת ההרים האינסופיים שלאורכה. אין פלא אם כך כי תרבות יפן מושתתת על אהבת הטבע והערכתו.
הארכיטקטורה היפנית תמיד קידשה את הטבע ביחס למבנה ידי אדם, והשתלבה בו בצורה צנועה ומאוזנת, הן מבחינת חומרים והן מבחינת העיצוב.

החווה האורבאנית Pasona הינה אינטרפרטציה חדשנית לשילוב הרמוני של אדם, המבנה בו הוא מתקיים והטבע המכיל אותו וגם המאכיל אותו. וכפי שKono מסביר:
"Pasona Urban Farm is beyond aesthetic and visual improvement. It creates a unique workplace environment that promotes worker’s productivity, mental health, and social interaction and engages the wider community of Tokyo by showcasing the benefits and technology of urban agriculture.”

תמונות בחסות KONODESIGN

בדיוק לפני שנתיים פרסמתי רשומה בבלוג Shift East על טרנד קוסמטי חדש בקרב נשים צעירות ביפן- קעקועי שיניים. מוזר כפי שזה נשמע, קעקועי שיניים אמנם לא נעשים לצמיתות אך מתקבעים על השיניים בתהליך המשלב דבק וטכנולוגית LED אצל רופא שיניים מוסמך.

קעקועי שיניים אינם המצאה יפנית אמנם, אך כמו כל דבר אחר היפניות לוקחות את זה צעד אחד קדימה ומתאימות את הקעקועים באופן אישי למראה, למאורע, למצב רוח ואף לעונות השנה.

השבוע נתקלתי בחידוש נוסף-Fangophila- המצאה של רופא השיניים Taro Hanabusa. ד"ר הנאבוסה התחיל מיציקת שיני כסף כפריט אופנה. הבאז שזה יצר והפופולאריות בעיקר בקרב זמרות פופ, הפך את פנגופיליה לטרנד החדש החם, והיום אפשר ליצוק תבניות בהתאמה אישית לחלקי הגוף השונים.
פנגופיליה בהחלט עונה על הצורך לזהות ייחודית אצל הצעירים היפניים. מעניין לראות מה יהיה הצעד הבא בקישוטי גוף ובאקססורייזינג אישי.

תמונות בחסות Tokyofashion.com

שם הסרט ביפנית "Mememe no kurage"- מתייחס לשלוש זוגות עיניים (me), הצופים ומפקחים עלינו מלמעלה (הכוונה לממשלה כמובן), ומרמז בדרכו האמנותית של מורקמי על כך שכל חוויה היא מעבר למה שנראה לעינינו בלבד.

יצירתו הנוכחית של הארוקי הרבה יותר מסתורית (כפי שהשם מרמז "Colorless Tsukuru Tazaki and the Year of His Pilgrimage") ואין עדיין פרוט מלא שלה, מאפיין ידוע של הסופר הממעט במתן סקירת העלילה בצאת הספר. מיליוני מעריצים המתינו לצאת הרומן החדש אחרי תקופת שקט של שלוש שנים, וכך הסקרנות והמסתוריות סביבו העלו את המכירות למיליון עותקים בשבוע הראשון.

אחרי אסון ה-11 במרץ מורקמי החל לבקר באופן אגרסיבי את מדיניות הפרו- גרעינית – דבר שככל הנראה השפיע על כתיבת הרומן החדש. עובד חנות ספרים מיצ'יקו מאמורו בן 52, אשר קרא את הספר בשעתיים, מסר לאסאהי שינבון כי הסיפור בנוי כנגד השתלשלות האירועים הנבעו מרעידת האדמה הגדולה ואומר כי "לספר יש מסרים חזקים, כמו גם מסרים מעודדים".
ואיך פרנץ ליסט המלחין האוסטרי קשור לכל זה?… את זה תגלו בעוד כשנה, כשהספר יראה תרגום לשפות אחרות.

איווסאקי מעולם לא עייפה מלצייר ילדים. גם ללא מודל, היא ידעה להתייחס להבדלים העדינים שבין ציור ילד בן עשרה חודשים, לבן שנה. דרך אלפי סקיצות ועבודות, היא הצליחה לפתח מיומנות רבה שבה יכלה להעביר את הטקסטורות הרכות והאלסטיות של פני הילדים- בציור. הילדים בעבודותיה של איווסאקי הם מלאי חיות, רגשות ומחשבות. האמנית העידה: "כשאני מציירת ילדים, זה כמו שאני מציירת את ילדותי שלי".

תערוכת האיורים אשר נערכה בהיבינו- חנות וגלריה לעיצוב יפני, אשר בפעם הראשונה הציגה את איווסאקי בישראל, נערכה בשיתוף פעולה עם מוזיאון צ'יהירו איווסאקי שבנגאנו, יפן.

חלל היבינו עבר מתיחת פנים לקראת התערוכה, בכדי לשלב בצורה הרמונית את היצירות עם הכלים, הבדים וכל מוצרי העיצוב של המקום. אפילו האיקבנה (סידור הפרחים) נעשה במיוחד חגיגי לקראת המאורע.

בערב הפתיחה נוכח שגריר יפן בישראל, מר הידאו סאטו ורעייתו, יחד עם חברי השגרירות ואנשי אמנות, עסקים וחובבי התרבות היפנית. כולם נהנו מהאוירה החדשה שנוצרה בגלריה, ועם קצת שיכר שזיפים יפני- צ'ויה- הדברים נראו עוד יותר טוב.

התערוכה ממשיכה עד ה-28 לפברואר, בהיבינו- רחוב יבנה 30 (פינת אחד העם), תל אביב.