למזלנו יש בארצנו כמה מוחות חריפים אשר התעקשו על הפקת הענק הזו ובצדק: הערב סגר כ3,500 נוכחים שהצטופפו בחללי בית יפואי עתיק ולראשונה חוו את היצרתיות היפנית העכשווית ויצאו פעורי פה, עם טעם לעוד.
בין השמות הגדולים הממלאים פסיטבלים והופעות ענק בעולם היו:
Soil & Pimp" Sessions" –שישיית הדת' גאז' המופרעת נחשבת לאחת מלהקות ההופעות הסוחפות בעולם.

HIFANA – הם צמד השובבים שסוחפים את טוקיו עם המופע הפרוע שלהם שמשלב מקרנים, פטפונים, כלי הקשה מסורתיים ומיקסרים חדשניים.

DJ Muro-הוא אספן תקליטים מהחשובים בעולם ותקליטן פנומנלי. אייקון מהלך ואחד הראשונים להביא את תרבות ההיפ-הופ ליפן.

Kenichi Ebina & TAKAHIRO
צמד הרקדנים היפנים המסתובבים בעולם (ואף בטורס עם מדונה) עם המופע החדשני שלהם שמשלב כוריאוגרפיות היפ-הופ לצד אלמנטים של פנטומימה ומשחק תפקידים.

DJ Okawa
הג'נטלמן מהדור הישן עם חליפות רטרו שהוא עיצב, אוקווה מנגן אך ורק תקליטי 78' ישנים ומאובקים.

אחרי הערב האקסתטי הזה היה צורך ברגיעה כללית ואיך לא- היישר לים המלח, עם עצירת מונומנטים היסטוריים, שוק וחומוס בירושלים.

חבל שהשגרירויות חוגגות בסקייל הזה רק פעם ב-60 שנה. כנראה נצטרך לנסוע שוב ליפן…:-)

התערוכה "Double Vision" אשר נפתחה השבוע במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ובמוזיאון חיפה, מציגה כ-30 אמנים יפניים ובה האוסף הגדול ביותר של אמנות יפנית עכשווית בישראל.

תערוכת הענק אשר מתפרשת על שטח של 2,000 מ"ר מציגה מגדולי האמנים היפניים כיום כמו קוסמה יאיוי, טקשי מורקמי, יוקו אונו, נארה יושימוטו, לצד אמנים צעירים יותר, אך מוכרים לא פחות כגון סאווה היראקי, אקירה יאמגוצ'י וקבוצת Chim Pom הקונטרברסלית. התערוכה אשר הגיעה היישר מהמוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה (MMOMA), מתקיימת כהמשך החגיגות לציון 60 שנות יחסי ידידות בין ישראל ויפן.
נארה יושימוטו, קוסמה יאיוי, היראקי סאווה

אוצרי התערוכה משתי מדינות שונות- רוסיה ויפן, מביאים דרך עיניהם "התבוננות כפולה" של העולם- מציאות ודמיון- שני קטבים שהאמנות מושתתת עליהם. שני חלקי התערוכה מספקים הצצה לפניה המנוגדות של החברה היפנית כיום וזאת מבעד לעולמם האישי של אמנים בני דורות שונים – אמנים מבוססים ואמנים צעירים. בעבודותיהם ניתן למצוא מרכיבים מן התרבות הפופולרית היפנית ומיצירות יפניות מסורתיות.


העבודות שמוצגות בתערוכה, עוסקות בביקורת חברתית טבולה בהומור, בפחדים ובתגובות לאסון רעידת האדמה והצונאמי שהתרחש ביפן לפני שנה ואשר הותיר רושם עז וטראומטי על החברה היפנית, ובסמלים תרבותיים יפניים כגון מנגה ואנימה כפי שמציג האמן טקשי מורקמי ביצירותיו Superflat.
טקשי מורקמי

עבור שינרו אוטאקה (Shinro Ohtake), האמנות היא "שיתוף פעולה עם מה שכבר קיים". הוא מעבד מחדש דימויים חזותיים המתקיפים את האדם המודרני מכל עבר, ומשתמש בחומרי גלם המקיפים אותו. כך הוא שואב השראה מתופעות וחפצים שכביכול לא ראויים לציון, אך מדגיש בזאת את ההבחנה ביופיו של המינורי והמציאות היום יומית. אמנים כמו שינרו מוצאים את אמונתם בדברים הבנאליים ביותר, ומאמינים כי ניתן לגלות את השירה החבויה במציאות. עולם היום יום נפתח לדמיון, והמציאות מתגלה כגדושת הפתעות- או כפי שמגדירים זאת אוצרי התערוכה- "זוהי אומנות שעולה ממנה הפואטיקה של היום יום".