השימוש הנפוץ ביותר הוא כאשר מתארים משהו  או מישהו שאוהבים, ובכך העיר קובה מנסה להדגיש את ההעדפות האינדיבידואליות של כל אחד, את הגיוון האמנותי והדגשת הערכים היפנים היומיומים.

מבין התערוכות השונות מיצגים אורקוליים בקטגורית "אמנות בקונטיינר": האמנית Numakura Mari שזכתה השנה בפרס הראשי מתארת את התחושה החמקמקה של המושג SU:KI. בתוך חלל הקונטיינר תלויים בדים ועליהם מוקרנים צורות גאומטריות לא סדירות. אנו נהנים לחלוק את תחושת ה SU:KI עם אחרים, אומרת מארי, אך זו תחושה נדירה וחמקמקה מאוד.

drifting in slumber

שתי האמניות הצעירות מטוקיו NICI מציגות שכבות של מסכים צבעוניים שאותם פותח  המבקר אחד אחד. החלל מתמלא אור, צבעוניות ושמחה.

reopening

בקטגורית אמנות קרמית האמנית הטיוואנית Le Thanh מקיוטו נפעמת מהיופי המעודן (Kasuka 微か) של הצמחים.

kasuka

Sakiyama Takayuki מתאר את הפנים התומך בחוץ, והחוץ התומך בפנים.

su ki

בקטגורית האנימציה בלטה Kanazawa Makiko המשלבת נוסטלגיה עם מודרניות תוך שמירה על ה"טעם" היפני.

tales of apples

ואיך לא, יש לנו גם נציגות ישראלית בביאנלה בקטגורית הצעצועים: יואב זיו, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת שנקר, המלמד קורס לעיצוב צעצועים בה כבר בלט בזירת האמנות היפנית בשנים קודמות, והפעם הציג עבודה מעץ המשלבת דמיון, יצירתיות וטכניקה.

Yoav Ziv

המילה היפנית けん玉 מורכבת מהמילה Ken (חרב) ו- Tama (כדור) המחוברים זה לזה עם חוט.

kendama1

לכל שאלה מוזמנים לפנות לקנדמה ישראל  ולהתמכר.

בתחילת החודש טוקיו הגיעה לביקור בתל אביב בכל הדרה. ביתן 1 בגני התערוכה נהפך לחוויה יפנית אותנטית  לכ-70,000 מבקרים: חוויה שתיזכר בהיסטוריית אוהדי יפן בישראל לדורות. זו הפעם הראשונה שנערך אירוע בסדר גודל כזה בסימן טוקיו. אירוע היופי השנתי "ביוטי סיטי טוקיו של סופר פארם" בהחלט שם את יפן על המפה בקרב הקהל הישראלי ויצר הזדמנות להכיר את התרבות היפנית מקרוב.  צוות TELAVIVTOKYO היה מעורב בהפקת האירוע משלביו הראשונים והביא לתוצאות שבהן המציאות עלתה על כל דמיון.

כידוע, ביוטי סיטי הוא אירוע יופי, אופנה וסטייל של חברת סופר- פארם המעודד את קהל לקוחותיה להנות מהמוצרים, המחירים והמתנות שהיא מציעה למשך כשבוע כל שנה. את חויית הקניות ליוו השנה תכנים יפניים רבים ומגוונים כגון תצוגות אופנה, הרצאות יופי על פי האסתטיקה היפנית, הגשת סושי ומשקאות יפניים, מופעים של להקה שהגיעה במיוחד מיפן, חנות מוצרי פופ יפניים, ותכנים תרבותיים כגון קליגרפיה, טקס תה, אוריגמי ופינה ללבישת קימונו.

צוות TELAVIVTOKYO תכנן, ניהל והפיק חלק נכבד מהאירוע שכולו הוקדש לאהדת והערצת יפן. הנה הצצה אל מה שראינו, חווינו וטעמנו באירוע.

הרג'וקו מרקט- חנות פופ אפ יפנית:

ברובע המודרני של הביתן נבנה שוק הרג'וקו צבעוני, עם שלל מוצרים מיפן ובאווירה יפנית כגון תכשיטים, בגדים, כלי בית, אקססוריז, גופי תאורה, גרביים ומגבות חוף מדליקות.

Harajuku Market

Harajuku Market_BCT_1

Harajuku Market_BCT_2

Harajuku Market_BCT_3

Harajuku Market_BCT_4

בר מידורי ביוטי סיטי טוקיו

נהנות מקוקטייל מידורי סאוור

אוריגמי, קליגרפיה, קימונו, טקס תה, SHEY X 2:

את האווירה היפנית הנעימה השלימו אמנים ואנשי רוח שאת יצירותיהם היה ניתן לראות בפינות שונות ברחבי הביתן. קזואו אישיי הוא אמן קליגרפיה אשר הופיע יחד עם ריי הונדה בליווי כלי מיתר יפני מסורתי- ביווה. בסיום המופע היה ניתן לקבל ברכה חתומה בידי האמן עם משמעויות שונות כגון: אהבה, מזל, בריאות.

קזואו אישיי מופע קליגרפיה

בית תה יפני מסורתי נבנה ברובע העתיק: בין מחיצות וואשי,  על רצפת הטאטאמי ובחליצת נעליים, נערך טקס תה יפני על ידי מיהו קטאוקה, אשר גם הכינה בעבודת יד את כל כלי ההגשה.

טקס תה ביוטי סיטי טוקיו

בית התה ביוטי סיטי טוקיו

טקס תה ביוטי סיטי טוקיו

פינת אוריגמי הייתה אטרקציה נוספת לילדים ולמבוגרים גם יחד אשר למדו על אמנות קיפולי הנייר מפי מירי גולן, בעלת המרכז הישראלי לאוריגמי.

פינת אוריגמי ביוטי סיטי טוקיו

הדגמות אוריגמי ביוטי סיטי טוקיו

להקת SHEY X 2 צבעה את הבמה מספר פעמים ביום, ומבחינתנו הייתה ההיי-לייט של האירוע כולו.  SHEY X 2 היא אחת מלהקות ה- J-Pop   החמות והצבעוניות ביותר אשר הגיעו לביוטי סיטי טוקיו היישר מיפן! Shey Shey  היא להקת בנות, או כמו שאומרים ביפנית – " איידול גרופ" – המורכבת משמונה נערות הרג'וקו מופלאות.  מאז 2010 הן משגעות את הקהל היפני בפסטיבלים של מאות אלפי אנשים, מקפצות, שרות, רוקדות ומרקידות את הקהל. "אין מי שנשאר אדיש בהופעתן"- מצוטטים המעריצים. לא פלא כי אחת מסוכנויות הטאלנט הותיקות בטוקיו  Gekidan Himawari  החתימה אותן ומפלסת את דרכן לפיסגה.  Shey Shey הן תופעה שלא נראתה כמוה עדיין בישראל. שמונת החמודות הן התמצית של מה שאופנתי, טרנדי ועדכני היום ברובע הרג'וקו המהולל שבטוקיו.

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מאחורי הקלעים

Dogo Onsen מזוהה בעיקר עם הסרט "המסע המופלא" של מיאזאקי כמקור להשראתו ונחשב לאחד משלושת המרחצאות העתיקים ביפן, המוזכר בכרוניקה היפנית "קוג'יקי". כמו כן, האתר ידוע בשל היותו יעד נופש פופולארי של המשפחה הקיסרית לדורותיה. העיירה מצויאמה חוגגת השנה 120 שנות קיום למבנה הראשי של Dogo Onsen עם פסטיבל אמנות עכשווית, בו נהפכים מלונות ובתי הארחה נוספים בעיירה לתערוכות חיות המעוצבות על ידי יוצרים יפניים ומאפשרים חוויה חד פעמית להתארח בהם ולחוות את רוחו של האמן.

בערב הפתיחה, האונסן העתיק הפך לבית רפאים על ידי הרכב המוכשרים Rhizomatiks הנחשבים היום למילה האחרונה בעולם המדיה הדיגיטלית ביפן.

האמנית קוסאמה יאוי הפכה את החדר במלון Takaraso לפנטזית הנקודות המפורסמות שלה. את הפנטזיה ניתן להגשים תמורת 400US$ לבן אדם בחדר זוגי (ללא ארוחת בוקר).

Dogo Onsen Art- Kusama Yayoi

הצלם האוונגרדי נובויושי אראקי מכניס אותנו אל עולמו הפסיכודאלי-מיני תחת הנושא "קשירות" והופך חדר טטאמי מסורתי לתצוגת עבודותיו.

Araki_Dogo_Onsen

אקירה מינגאווה תירגם את החדר המסורתי לחלל מינימליסטי מודרני, בו מחצלות הטטאמי המרובעות הפכו למוטיב המרכזי העוטף את החדר כולו.

Minagawa_Dogo_Onsen

ב-20 ליולי הרקדן  Kaiji Moriyama יופיע במצעד האמנות מול Dogo Onsen בהופעה ייחודית הנקראת "עצמות חיות".

Kaiji_LiveBone_Dogo

Dogo Onsen Art Festival הוא אירוע המשלב את המסורת העתיקה ומיטב האמנות העכשווית ביפן. מי שאינו מעוניין ללון בבתי המלון המוצעים, יכול לבקר בכל אחד מהחדרים כתערוכה בלבד ולחוות את עולמם של עשרים ושישה יוצרים מופלאים.

distance exhibition

התערוכה בחנה את הקשר בין המושגים דרך עבודות אמנות שהקו המחבר ביניהן הוא זרותו של האמן ביחס לאובייקט. כל האמנים צילמו במקום שאינו ביתם, ובתרבות שהם אינם חלק ממנה. שלושה צלמים ישראלים המגיעים מעולמות שונים אשר נפגשו עם יפן בנסיבות שונות, ושני צלמים יפנים המעבירים את תחושותיהם מישראל דרך העדשה. הנושא המרכזי העולה בעבודות הוא כיצד חווה ה"זר" את המציאות החדשה, והאם חוסר הקשר למקום יוצר קירבה והזדהות או שמא ריחוק וזרות? איך אנו כצופים חווים את המצולם (המוכר או המרוחק) דרך עיניהם של הזרים?

Mickey Alon-Noam

So Matsuzawa

הצלמים המשתתפים הביעו את זוית הראייה והאינטרפרטציה האישית שלהם לנושא המרכזי. הצלמת הישראלית ענת פרנס המתגוררת בטוקיו מזה שבע שנים, מביעה את אהבתה לכרך הגדול דרך העדשה בדרך אינטימית ואישית, המנוגדת לתחושות שהעיר הזו מייצרת אצלה- עוצמה, סיחרור, תזזתיות.

Anat Parnass

הצלם היפני שיניצ'י מוראטה מגיע לישראל משנות ה-90 לתעד את הקונפליקט הישראלי- פלסטינאי. אולם עם השנים הוא שינה את גישתו כלפי צילום עיתונאות מן הסוג הזה ומאז 2003 הוא מטייל בעולם ותופס רגעים חיוביים, מעוררי השראה המייחדים כל מדינה בה הוא מבקר. את אדמת ישראל- פלסטין הוא מכנה "Terresainte" (האדמה הקדושה)- המקום האהוב עליו כבר יותר מעשרים שנה. בשהותו כאן הוא חווה את האוויר, האדמה, הריחות והצלילים העוטפים אותו ויוצרים קירבה רגשית ומנטאלית למקום. דרך עבודותו, שיניצ'י מקווה ליצור רצון להרמוניה וכוונה טובה בליבם של הצופים, ולעורר קירבה ולא מרחק הנוטה ליצירת קונפליקטים.

Shinichi Murata

בעולם הגלובאלי שבו אנו חיים היום, החוויות ה"זרות" הופכות לקרובות יותר וקל לנו להזדהות איתן. לעיתים, ההזדהות היא כה חזקה עד כי אנו מרגישים וחווים את המציאות ה"אחרת" בגוף ראשון, למרות המרחק הגיאוגרפי, המנטאלי, התרבותי והקונספטואלי שמפריד בינינו.

התערוכה אשר הייתה שיתוף פעולה בין צלמים ישראלים ויפנים לראשונה בישראל, הוסיפה נופח תרבותי רב לכ- 650 משתתפים של הכנס, ביניהם הנספח הפוליטי של שגרירות יפן- מר נאבויה קיקוצ'י ונציגים ממחלקת התרבות של שגרירות יפן.

אוצרות והפקה: יאנה אודנופוזוב
תודה מיוחדת לחברת אפסון ישראל על מתן החסות ושיתוף הפעולה.

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

נראה כי שנת 2013 הייתה השנה הראשונה בה יפן עוררה את עצמה תרבותית אחרי תקופת נמנום שנקלעה אליה בעקבות האסון המשולש. השקעות ויזמויות ממשלתיות חדשות מעודדות השנה גופי תרבות שונים בעשייתם, ומקדמות את המסורות "והאוצרות התרבותיים" שיש ליפן להציע. בנוסף, הממשלה מתערבת לאחרונה בפעילויות תרבותיות יותר מתמיד מאחר והיא מזהה כי בדרך זו ניתן להחזיר את יפן לזירה הבינלאומית ולעלות את תדמיתה. דוגמא אחת לכך היא קיומה של הטריאנלה במחוז אייצ'י בתקציב של 13 מילון דולר אשר הפך אותה למגה-אירוע המשתרע על ערים שונות ברחבי המחוז. הטריאנלה אשר הוקדשה לאסון פוקושימה התקיימה זו הפעם השנייה ביפן, כאשר הראשונה התקיימה בשנת 2010 במימדים נמוכים מאלה.
הנושא המרכזי שלה ― Where Are We Standing? ― Earth, Memory and Resurrection – משקף את ההתמודדות הפתוחה של היפנים עם הנושא הרגיש, ובצורה מסוימת סוגר מעגל בקבלת העבר וההסתכלות קדימה לעבר "התעוררות" "ותחייה". העיתונאית גליה יהב נסעה לשם מטעם קרן יפן (Japan foundation) וחזרה מלאת חוויות, תמונות וסיפורים מרתקים אשר ניתן למצוא בקישור לכתבתה ב"הארץ".

יוזמה נוספת מטעם עיריית טוקיו כוללת בתוכה אירועי תרבות ופרויקטים במדיומים שונים במטרה "לבסס את טוקיו כמרכז של יצירה תרבותית גלובאלית".
Tokyo Culture Creation Project נותן במה ומוקד ליצירתיות צעירה ברחבי המטרופולין (כוללת 23 רובעים) ומעניק הזדמנויות לחוויות אמנותיות ותרבותיות המאפשרות מעורבות לוקאלית וגלובאלית לכדי יצירת "תרבות חדשה".
בין האירועים השוטפים הנערכים לאורך השנה ניתן למצוא תערוכות אמנות הפזורות ברחבי המטרופולין, הופעות מוזיקה ותיאטרון, פסטיבלי קולנוע בינלאומיים, הרצאות, סדנאות, סימפוזיונים ועוד.
האירועים המרכזיים נערכו בחמשת השבועות שבין 01.10-04.11 תחת השם (Tokyo Creative weeks (TCW.

Tokyo Creative week

אחד הפרויקטים המעניינים היו בשיתוף עם אוניברסיטת טוקיו לאמנויות ברובע אדאצ'י, צפונית למרכז טוקיו. פרויקט קהילתי זה שילב שורה של אמנים אשר יצרו יחד בנושא "צלילים", במטרה לייצר קשרים חדשים בין קהילה מקומית, יוצרים ואורחים.

aaa-senju 2013

Senju Flying Orchestra בניצוחו של המוזיקאי האוונגארדי Otomo Yoshihide היא "תזמורת אפיפונים" המופרחים בשמי האויר הפתוח ומפיקים צלילים הנובעים מכלי הנגינה המחוברים אליהם. קונצרט אימפרוביזורי זה מעביר תחושת גשם של צלילים מתעופפים- חוויה יוצאת דופן בהחלט.

26.10-04.11 (Tokyo Design Week (TDW נהפך כבר למסורת ולאחד מהאירועים המשפיעים בעולם העיצוב והחדשנות. השנה מימדיו של TDW היה גרנדיוזי מאי פעם וכך גם הצלחתו שהביאה יותר ממאה אלף משתתפים בעשרה ימי התערוכה. גם כאן ניתן לראות התעוררות מחודשת של יפן מאז האסון והרצון לפרוץ את הגבולות המוכרים שיפן ידועה בהם. בשנת 2011 TDW היה צנוע במימדיו והדגיש את הטכנולוגיות בתחום המדיה, המשחקים והאלקטרוניקה (כפי שהצגתי בכתבה שהתפרסמה ב Shift East). כעבור שנתיים רואים בהחלט את ההתפתחות והנטייה להציג צדדים נוספים שהחדשנות והיצירתיות היפנית פורצת דרך בהם. המייסד והמארגן של האירוע משכבר השנים Kenji Kawasaki מיתג את TDW "כפסטיבל יצירתי", המשלב גם מוזיקה והופעות חיות בדומה לפוג'י רוק פסטיבל והפסטיבלים המסורתיים היפנים (המטצורי).
כמו כן, תערוכות פופ-אפ ומיצבים אמנותיים צבעו חלקים נוספים של העיר כגון גלריות, חנויות ושטחים ציבורים להוספת נופח אמנותי. המיצג "פיל בזכוכית" בתוך המרחב העיצובי Dover Street Market הוצג על ידי חברת Klein Dytham אדריכלים בהשראת השרפרף האיקוני של אלוור אלטו. השרפרפים הוארכו בכמה מידות מהגודל המקורי שלהם וצבעם הירוק מדמה אותם לדשא, וכך הפיל (שעומד כמיצג קבוע בחנות) נראה בתוך סוואנה ירוקה.

Klein Dytham@Dover Ginza

כמו כן, TDW אירח השנה את תחרות העיצוב Asia Awards ובה הייתה בין היתר גם נציגות ישראלית נכבדת בקטגורית היוצרים הצעירים.
חמישה מעצבים שהגיעו מתחומים שונים הציגו בתחרות. שירה קרת ועודד גוב- בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל עלו לגמר, ואילו זמר פלד- בוגרת המחלקה לקרמיקה בצלאל זכתה לבסוף בפרס TDW corporate award.
את ההשראה לעבודתה שאבה פלד מהפורצלאן היפני שיוצר באזור אריטה המוכר בתור מרכז מורשת של קרמיקה יפנית. הפסלים שיצרה עשויים אלפי שברי פורצלן הצבועים בקובלט בלו, הממשיך את התעסקותה בשברים.

Zemer Peled TDW 2013

שני האירועים האחרונים שברצוני לסכם איתם את עונת הקציר הינם (Trans Arts Tokyo (TAT ו- Aosando Art Fair אשר התקיימו בסוף חודש אוקטובר- תחילת נובמבר. שני האירועים מקדמים את תרבות ואמנות הרחוב בשונה מהשאר ונערכים ברחובות הצדדיים של שתי שכונות מרוחקות זו מזו.
Aosando Art Fair הוא יריד אמנות הפזור בין כ-50 חנויות, בתי קפה, סלוני יופי ובוטיקים באזור מרכזי של הרג'וקו, שיבויה ואומוטה- סנדו.
היריד השכונתי הוא שילוב אולטימטיבי של אמנות, אופנה, עיצוב ותרבות רחוב המאפיינים מאוד את האזור.
אחת הדוגמאות לכך היא תערוכת יחיד Moriko Mori אשר הציגה באחד החללים המדהימים של טוקיו- Espace Louis Vuitton.

חוץ מהגלריות האייקוניות של השכונה, נערכו גם תערוכות ושיחי גלריה בבתי הקפה והבוטיקים הפזורים ברחובות הצדדיים.
Trans Arts Tokyo הוא פסטיבל המקדש את תרבות הרחוב המחתרתית יותר של שכונת קנדה (Kanda) המזרחית. זו הפעם השניה שTAT מתקיים והופך את אזור קנדה בעל האופי האורבני לחגיגה של אופנה, ארכיטקטורה, מוזיקה ואמנויות.

Trans Arts Tokyo 2013

האירוע המרכזי התקיים בתוך בניין נטוש ששימש כחלק מאוניברסיטת טוקיו-דנקי יחד עם עוד 11 לוקיישנים הפזורים בשכונה. בניינים נטושים או מיועדים להריסה אהובים מאוד על מארגני הפסטיבל מאחר וזה נותן חופש מלא ליוצרים לשבור קירות, לצבוע ולהרעיש כרצונם. כך לדוגמא בית ספר לאופנה אלטרנטיבית Coconogacco הציג את התערוכה השנתית שלהם בחלל האוניברסיטה הנטוש- פלטפורמה אידיאלית לבחינת האופנה כחלק ממדיום האמנות.

Coconogacco-Trans-Art-Tokyo-2013

תמונה בחסות TOKYOTELEPHONE

באמת קשה לסכם עונה גדושה בעושר תרבותי שכזה, כשבכל רגע ברחבי טוקיו מתחולל אירוע שחבל לפספס. כהובטח, בסוף עונת הקציר סלסלת הפירות שלכם עמוסה בהשראות, יצירתיות וטעם לעוד עונה מפתה.
יפן אכן חווה התעוררות תרבותית השנה, כאשר הממשלה והעיריות המקומיות מסבסדות את מרבית האירועים המקדמים את הקשרים החברתיים הלוקאליים, ופועלות למען יחסי ציבור של תרבותה של יפן מחוץ למדינת האיים.
עונת הסתיו נחתמה בסוף נובמבר עם האירוע הכי משמעותי להתפתחותה התרבותית של יפן מאז שהוטל עליה האסון המשולש: מדובר בהחלטה ממשלתית לפתוח קרן לקידום Cool Japan אשר יגיע להשקעה של כ- 1 מיליארד דולר בשנה וחצי הבאות כתמריץ לפיתוח תעשיות מזון ומשקאות, אופנה, סרטי אנימציה, קוסמטיקה וכ"ו. הקרן, אשר ברובה תהווה השקעות ציבוריות ופרטיות תיהיה מקפצה עצומה לתרבותה של יפן בזירה הבינלאומית- שאיפתו של מנכ"ל הקרן Nobuyuki Ota.

אנו כאן בTELAVIVTOKYOテルアビブ東 ניהיה מוכנים לעונת הקציר בשנה הבאה אשר מסתמנת להיות אף יותר פוריה משנת 2013.

איווסאקי מעולם לא עייפה מלצייר ילדים. גם ללא מודל, היא ידעה להתייחס להבדלים העדינים שבין ציור ילד בן עשרה חודשים, לבן שנה. דרך אלפי סקיצות ועבודות, היא הצליחה לפתח מיומנות רבה שבה יכלה להעביר את הטקסטורות הרכות והאלסטיות של פני הילדים- בציור. הילדים בעבודותיה של איווסאקי הם מלאי חיות, רגשות ומחשבות. האמנית העידה: "כשאני מציירת ילדים, זה כמו שאני מציירת את ילדותי שלי".

תערוכת האיורים אשר נערכה בהיבינו- חנות וגלריה לעיצוב יפני, אשר בפעם הראשונה הציגה את איווסאקי בישראל, נערכה בשיתוף פעולה עם מוזיאון צ'יהירו איווסאקי שבנגאנו, יפן.

חלל היבינו עבר מתיחת פנים לקראת התערוכה, בכדי לשלב בצורה הרמונית את היצירות עם הכלים, הבדים וכל מוצרי העיצוב של המקום. אפילו האיקבנה (סידור הפרחים) נעשה במיוחד חגיגי לקראת המאורע.

בערב הפתיחה נוכח שגריר יפן בישראל, מר הידאו סאטו ורעייתו, יחד עם חברי השגרירות ואנשי אמנות, עסקים וחובבי התרבות היפנית. כולם נהנו מהאוירה החדשה שנוצרה בגלריה, ועם קצת שיכר שזיפים יפני- צ'ויה- הדברים נראו עוד יותר טוב.

התערוכה ממשיכה עד ה-28 לפברואר, בהיבינו- רחוב יבנה 30 (פינת אחד העם), תל אביב.

זה השבוע השני שתערוכת "יופי עתידי" (Future Beauty) מציגה במוזיאון לאמנות עכשווית בטוקיו (Museum Of Contemporary art Tokyo). התערוכה שכבר ביקרה בלונדון ב-2010, משקפת שלושה עשורים של אופנה יפנית ייחודית, אשר החלה בחצי השני של המאה ה-20 לקבל גם הכרה עולמית. החל מקנזו טקדה ואיסיי מיאקה בשנות ה-70 וכלי ברי קאוואקובו ויוג'י ימאמוטו בשנות ה-80, אמנים אלה פתחו דלת של יצירתיות לעולם האופנה, שהיה עד אז מזוהה בעיקר עם האסתטיקה המערבית.

התערוכה מתחלקת לארבעה חלקים: הראשון מציג מעצבים כגון ימאמוטו, מטופו (Matohu) וג'וניה וואטנבה בצבעי השחור, המאפיינים את עיצוב האופנה היפני.

החלק השני נקרא "שטחיות" ומשקף טכניקת 2D אשר אומצה על ידי איסיי מיאקה (ראה-קולקציית האוריגמי של מיאקה). בנוסף, החלק השני מציג את קולקצית הבגדים השטוחים האחרונה של Comme des Garcons.

החלק השלישי נקרא "חדשנות ומסורת", ומשקף את טכניקות מסורתיות של המעצבים בשימוש מודרני.
מעצבי Matohu

חלקה האחרון של התערוכה מדבר על "קולקציות קונספטואליות" הנוצרות מתוך קונספט או סיפור מסויים העומד מאחוריהן.
כמו כן, ניתנת פלטפורמה למעצבים צעירים- ובכך אפשר להציץ אל עתידה של האופנה היפנית, תוך כדי הסתכלות בעברה.

אוצרת התערוכה והיסטוריונית האופנה, אקיקו פוקאי (Akiko Fukai) מנסה לבחון את הרגישות האסתטית של העיצובים היפניים יחד עם חוש היופי הטמון בבגדים. פוקאי מציגה יותר מ-100 דגמים הלקוחים מתוך הארכיון של מכון התלבושות בקיוטו (Kyoto Costume Institute).
Photographs are by Lyndon Douglas

התערוכה "Double Vision" אשר נפתחה השבוע במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ובמוזיאון חיפה, מציגה כ-30 אמנים יפניים ובה האוסף הגדול ביותר של אמנות יפנית עכשווית בישראל.

תערוכת הענק אשר מתפרשת על שטח של 2,000 מ"ר מציגה מגדולי האמנים היפניים כיום כמו קוסמה יאיוי, טקשי מורקמי, יוקו אונו, נארה יושימוטו, לצד אמנים צעירים יותר, אך מוכרים לא פחות כגון סאווה היראקי, אקירה יאמגוצ'י וקבוצת Chim Pom הקונטרברסלית. התערוכה אשר הגיעה היישר מהמוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה (MMOMA), מתקיימת כהמשך החגיגות לציון 60 שנות יחסי ידידות בין ישראל ויפן.
נארה יושימוטו, קוסמה יאיוי, היראקי סאווה

אוצרי התערוכה משתי מדינות שונות- רוסיה ויפן, מביאים דרך עיניהם "התבוננות כפולה" של העולם- מציאות ודמיון- שני קטבים שהאמנות מושתתת עליהם. שני חלקי התערוכה מספקים הצצה לפניה המנוגדות של החברה היפנית כיום וזאת מבעד לעולמם האישי של אמנים בני דורות שונים – אמנים מבוססים ואמנים צעירים. בעבודותיהם ניתן למצוא מרכיבים מן התרבות הפופולרית היפנית ומיצירות יפניות מסורתיות.


העבודות שמוצגות בתערוכה, עוסקות בביקורת חברתית טבולה בהומור, בפחדים ובתגובות לאסון רעידת האדמה והצונאמי שהתרחש ביפן לפני שנה ואשר הותיר רושם עז וטראומטי על החברה היפנית, ובסמלים תרבותיים יפניים כגון מנגה ואנימה כפי שמציג האמן טקשי מורקמי ביצירותיו Superflat.
טקשי מורקמי

עבור שינרו אוטאקה (Shinro Ohtake), האמנות היא "שיתוף פעולה עם מה שכבר קיים". הוא מעבד מחדש דימויים חזותיים המתקיפים את האדם המודרני מכל עבר, ומשתמש בחומרי גלם המקיפים אותו. כך הוא שואב השראה מתופעות וחפצים שכביכול לא ראויים לציון, אך מדגיש בזאת את ההבחנה ביופיו של המינורי והמציאות היום יומית. אמנים כמו שינרו מוצאים את אמונתם בדברים הבנאליים ביותר, ומאמינים כי ניתן לגלות את השירה החבויה במציאות. עולם היום יום נפתח לדמיון, והמציאות מתגלה כגדושת הפתעות- או כפי שמגדירים זאת אוצרי התערוכה- "זוהי אומנות שעולה ממנה הפואטיקה של היום יום".

יוז'י יאממוטו הוא אחד ממעצבי האופנה החשובים והמשפיעים בעולם, והמוביל בסגנונו האוונגרדי, הנותר נאמן לעצמו ולא מושפע מטרנדים חולפים.

הקונספט מאחורי עיצוב התערוכה הוא לבחון דיאלוג בין אופנה, ארכיטקטורה, אנשים ומקומות, דרך הצגת כ- 80 דגמים הממלאים את חללי המוזיאון, כולל אזורים אשר לא מיועדים לתצוגה- וזאת על מנת ליצור תחושה של משהו לא מושלם, לא גמור או תוך כדי תנועה.

ימאמוטו ידוע בשימוש רב של צבעי השחור בדגמיו. כאן, הוא שילב בתערוכה דגמים העשירים בשפע של צבעים וטקסטורות בתוך הכרך העירוני המדומה: "אני אוהב ערים. אני אוהב אותן, כי הן מאפשרות חופש גדול, בהן אנחנו יכולים להיות אנונימיים, דברים רבים קורים בהן, דברים משתנים בכל רגע נתון. ערים הן תמיד בתהליך של שינוי." אמר ימאמוטו, בראיון שנערך ב-2002.

הגלריה העליונה עוצבה בצורה שונה והשרתה אווירה של רוגע ואינטימיות. במרכז החלל הועמד מיצג העשוי מגופי תאורה המעניקים לחדר אור רך ושקט, ומסביבו שמלות ערב בצבעי אדום ושחור.


כחלק מארוע הפתיחה, קמו לתחייה מספר דגמים אייקונים של יאממוטו דרך רקדנים אשר התנועו בין הקהל והוסיפו מימד נוסף לתנועתיות במרחב שניסתה להעביר האוצרת הראשית של התערוכה- גברת גלית גאון.

קולקצית הגברים הייתה האהובה עליי מכלל התערוכה ונמצאה במעבדת העיצוב בקומת הביניים. עשרים דמויות גבריות בלבוש אלגנטי שחור עמדו בדיאלוג עם דמות נשית אחת בקצה החדר, בשמלה לבנה, אשר עוצבה על ידי יאממוטו בהשראת פינה באוש. קולקציית הגברים של יאממוטו באמת יוצרת תחושה עוצמתית. באופן מפתיע, חצאיות הגברים בהשראת לבוש יפני מסורתי מחזקות את הגבריות בעיצוביו ומעבירות תחושת עוצמה, יחד עם אלגנטיות גברית.