בתחילת החודש טוקיו הגיעה לביקור בתל אביב בכל הדרה. ביתן 1 בגני התערוכה נהפך לחוויה יפנית אותנטית  לכ-70,000 מבקרים: חוויה שתיזכר בהיסטוריית אוהדי יפן בישראל לדורות. זו הפעם הראשונה שנערך אירוע בסדר גודל כזה בסימן טוקיו. אירוע היופי השנתי "ביוטי סיטי טוקיו של סופר פארם" בהחלט שם את יפן על המפה בקרב הקהל הישראלי ויצר הזדמנות להכיר את התרבות היפנית מקרוב.  צוות TELAVIVTOKYO היה מעורב בהפקת האירוע משלביו הראשונים והביא לתוצאות שבהן המציאות עלתה על כל דמיון.

כידוע, ביוטי סיטי הוא אירוע יופי, אופנה וסטייל של חברת סופר- פארם המעודד את קהל לקוחותיה להנות מהמוצרים, המחירים והמתנות שהיא מציעה למשך כשבוע כל שנה. את חויית הקניות ליוו השנה תכנים יפניים רבים ומגוונים כגון תצוגות אופנה, הרצאות יופי על פי האסתטיקה היפנית, הגשת סושי ומשקאות יפניים, מופעים של להקה שהגיעה במיוחד מיפן, חנות מוצרי פופ יפניים, ותכנים תרבותיים כגון קליגרפיה, טקס תה, אוריגמי ופינה ללבישת קימונו.

צוות TELAVIVTOKYO תכנן, ניהל והפיק חלק נכבד מהאירוע שכולו הוקדש לאהדת והערצת יפן. הנה הצצה אל מה שראינו, חווינו וטעמנו באירוע.

הרג'וקו מרקט- חנות פופ אפ יפנית:

ברובע המודרני של הביתן נבנה שוק הרג'וקו צבעוני, עם שלל מוצרים מיפן ובאווירה יפנית כגון תכשיטים, בגדים, כלי בית, אקססוריז, גופי תאורה, גרביים ומגבות חוף מדליקות.

Harajuku Market

Harajuku Market_BCT_1

Harajuku Market_BCT_2

Harajuku Market_BCT_3

Harajuku Market_BCT_4

בר מידורי ביוטי סיטי טוקיו

נהנות מקוקטייל מידורי סאוור

אוריגמי, קליגרפיה, קימונו, טקס תה, SHEY X 2:

את האווירה היפנית הנעימה השלימו אמנים ואנשי רוח שאת יצירותיהם היה ניתן לראות בפינות שונות ברחבי הביתן. קזואו אישיי הוא אמן קליגרפיה אשר הופיע יחד עם ריי הונדה בליווי כלי מיתר יפני מסורתי- ביווה. בסיום המופע היה ניתן לקבל ברכה חתומה בידי האמן עם משמעויות שונות כגון: אהבה, מזל, בריאות.

קזואו אישיי מופע קליגרפיה

בית תה יפני מסורתי נבנה ברובע העתיק: בין מחיצות וואשי,  על רצפת הטאטאמי ובחליצת נעליים, נערך טקס תה יפני על ידי מיהו קטאוקה, אשר גם הכינה בעבודת יד את כל כלי ההגשה.

טקס תה ביוטי סיטי טוקיו

בית התה ביוטי סיטי טוקיו

טקס תה ביוטי סיטי טוקיו

פינת אוריגמי הייתה אטרקציה נוספת לילדים ולמבוגרים גם יחד אשר למדו על אמנות קיפולי הנייר מפי מירי גולן, בעלת המרכז הישראלי לאוריגמי.

פינת אוריגמי ביוטי סיטי טוקיו

הדגמות אוריגמי ביוטי סיטי טוקיו

להקת SHEY X 2 צבעה את הבמה מספר פעמים ביום, ומבחינתנו הייתה ההיי-לייט של האירוע כולו.  SHEY X 2 היא אחת מלהקות ה- J-Pop   החמות והצבעוניות ביותר אשר הגיעו לביוטי סיטי טוקיו היישר מיפן! Shey Shey  היא להקת בנות, או כמו שאומרים ביפנית – " איידול גרופ" – המורכבת משמונה נערות הרג'וקו מופלאות.  מאז 2010 הן משגעות את הקהל היפני בפסטיבלים של מאות אלפי אנשים, מקפצות, שרות, רוקדות ומרקידות את הקהל. "אין מי שנשאר אדיש בהופעתן"- מצוטטים המעריצים. לא פלא כי אחת מסוכנויות הטאלנט הותיקות בטוקיו  Gekidan Himawari  החתימה אותן ומפלסת את דרכן לפיסגה.  Shey Shey הן תופעה שלא נראתה כמוה עדיין בישראל. שמונת החמודות הן התמצית של מה שאופנתי, טרנדי ועדכני היום ברובע הרג'וקו המהולל שבטוקיו.

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מיפן

להקת SHEY X 2 מאחורי הקלעים

distance exhibition

התערוכה בחנה את הקשר בין המושגים דרך עבודות אמנות שהקו המחבר ביניהן הוא זרותו של האמן ביחס לאובייקט. כל האמנים צילמו במקום שאינו ביתם, ובתרבות שהם אינם חלק ממנה. שלושה צלמים ישראלים המגיעים מעולמות שונים אשר נפגשו עם יפן בנסיבות שונות, ושני צלמים יפנים המעבירים את תחושותיהם מישראל דרך העדשה. הנושא המרכזי העולה בעבודות הוא כיצד חווה ה"זר" את המציאות החדשה, והאם חוסר הקשר למקום יוצר קירבה והזדהות או שמא ריחוק וזרות? איך אנו כצופים חווים את המצולם (המוכר או המרוחק) דרך עיניהם של הזרים?

Mickey Alon-Noam

So Matsuzawa

הצלמים המשתתפים הביעו את זוית הראייה והאינטרפרטציה האישית שלהם לנושא המרכזי. הצלמת הישראלית ענת פרנס המתגוררת בטוקיו מזה שבע שנים, מביעה את אהבתה לכרך הגדול דרך העדשה בדרך אינטימית ואישית, המנוגדת לתחושות שהעיר הזו מייצרת אצלה- עוצמה, סיחרור, תזזתיות.

Anat Parnass

הצלם היפני שיניצ'י מוראטה מגיע לישראל משנות ה-90 לתעד את הקונפליקט הישראלי- פלסטינאי. אולם עם השנים הוא שינה את גישתו כלפי צילום עיתונאות מן הסוג הזה ומאז 2003 הוא מטייל בעולם ותופס רגעים חיוביים, מעוררי השראה המייחדים כל מדינה בה הוא מבקר. את אדמת ישראל- פלסטין הוא מכנה "Terresainte" (האדמה הקדושה)- המקום האהוב עליו כבר יותר מעשרים שנה. בשהותו כאן הוא חווה את האוויר, האדמה, הריחות והצלילים העוטפים אותו ויוצרים קירבה רגשית ומנטאלית למקום. דרך עבודותו, שיניצ'י מקווה ליצור רצון להרמוניה וכוונה טובה בליבם של הצופים, ולעורר קירבה ולא מרחק הנוטה ליצירת קונפליקטים.

Shinichi Murata

בעולם הגלובאלי שבו אנו חיים היום, החוויות ה"זרות" הופכות לקרובות יותר וקל לנו להזדהות איתן. לעיתים, ההזדהות היא כה חזקה עד כי אנו מרגישים וחווים את המציאות ה"אחרת" בגוף ראשון, למרות המרחק הגיאוגרפי, המנטאלי, התרבותי והקונספטואלי שמפריד בינינו.

התערוכה אשר הייתה שיתוף פעולה בין צלמים ישראלים ויפנים לראשונה בישראל, הוסיפה נופח תרבותי רב לכ- 650 משתתפים של הכנס, ביניהם הנספח הפוליטי של שגרירות יפן- מר נאבויה קיקוצ'י ונציגים ממחלקת התרבות של שגרירות יפן.

אוצרות והפקה: יאנה אודנופוזוב
תודה מיוחדת לחברת אפסון ישראל על מתן החסות ושיתוף הפעולה.

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Distance exhibition

Din Aharony
"Mr.Gadget"

2. How do you find your life here? Personally and professionally? What are the difficulties for a Japanese person like you? What are the best parts living here?
I found many differences between the cultures. People here are very open and communicative compering to Japan. For example, if you cross the road in Japan, people usually don’t look at each other and everyone minds his own business- which is very different in Israel. Another thing that was new to me is the flexibility to adjust to new situation. In Japan, everything is very convenient. If you buy something and it brakes, you throw it away and buy a new one. Here, we used to fix things and create new from old. At “Clipa” we used to create our own costumes and stage design. It was very creative work.
Some things however like directness and sometimes bad manners were harder for me to adjust at the beginning. For example, I noticed that here people say what they think and feel in a very direct way; while for the Japanese it takes time and alcohol to talk openly. After eight years I am very happy living here. Of course I had some difficulties communicating in the beginning mostly because I didn’t speak English or Hebrew. Today I speak both, and I feel much closer to the Israeli and global cultures. I have never imagined my life like this- living in a far country in the Middle East (Laughing).

3. What are your inspirations?
In the last couple years I am getting back to my roots, and trying to bring Japanese spirit into my dance. I am trying to incorporate elements from Japanese tradition like Butoh dance. I have performed at the opening of big Washi paper artist' exhibition- Kyoko Ibe- earlier this year, and was inspired by nature and silence, that were also expressed in her works. Another project that I initiated in 2005 was going back to my home town and perform at an old temple, as part of traditional ceremony there. The ceremony was dedicated to the spirit of one of the strongest Samurai in the Japanese history- Musashi Miyamoto who lived in Kumamoto region. Musashi developed the “two sward battle” technique and he is very important historical figure. Since then, I am trying to return to Kumamoto for the same ceremony and demonstrate my development to the local community. It is a great honor for me to perform at this ceremony, especially since my parents can enjoy it as well.
I have tried to get away from my small town and my tradition, but recently it comes back to me and inspires me in many ways.

Saori Imada
"逢魔時~the witching hour~"

Zohar Cohen　
״逢魔時~the witching hour~״

4. Tell me about the “renaissance” project. How did you feel about exposing yourself in front of the audience?
It was a process. Each dancer had to create his own piece and perform naked at the audition. Then we all combined our parts and created something very unique, I think. In regard to nakedness, in Japan we are used to expose our bodies in the public baths (Onsen) from young age. In the past, men and women even used to share same Onsen. This custom is no longer popular however. When we go to the Onsen, we are very relaxed. It is part of our daily life, so when I had to perform naked, I didn’t think of it too much.

Ascaf
"Renaissance"

Uri Rubinstein
"Renaissance"

5. What is your future project with other Japanese dancers? Is it still top secret?
I am actually planning a new performance with two Japanese females and one male dancer. It will be first time that a group of solely Japanese will perform in Israel with our own piece. Three of us had been living here for few years, and we became somewhat “Israeli”. I think it will be interesting to create out of our experiences here. These days we are building the concept of the show, so it is still in its very beginning. I am very excited about this project, and hopefully we can bring it to Japan as well next year.

6. You are also teaching Kendo and training as Kendo national team for Israel. How is it like?
Yes. As I have mentioned before, my father is a Kendo teacher and I was practicing Kendo since the age of nine. Later in my life I found it to be very strict discipline and I quit. Teaching Kendo in Israel is another way for me to keep my tradition and reconnect with my roots. Over the years I started practicing as Israeli citizen at the National Team and in 2012 we went to the world championship, where we competed against the Japanese team and the Swedish team that also had Japanese competitor. Today I am also teaching children and very happy to show part of Japanese tradition to them.

Takanori Kawaharada

Kendo- Takanori Kawharada

7. What are your future plans? What do you hope to achieve?
I hope to continue working with other artists and collaborate, both with Israeli and Japanese, and perhaps in the future to open my own company. For now I hope to keep my base in Israel and go to Japan on regular basis few times a year for dance projects. Although my wife is an Israeli artist, we are also open to travel to other countries and explore the world.

You can see Takanori in his latest “renaissance” project that will be up on December 15 at Hanger 2, Jaffa port. Stay tuned for new updates on Takanori's future projects here at TELAVIVTOKYO>.

renaissance

Gypsy Three Orchestra הוא מרחב אומנות וחנות פופ-אפ שנפתחה לזמן מוגבל של חודש, המציגה את הפריטים המובחרים של קולקציית הגברים- (היישר משבוע האופנה) ופריטים אופנתיים ועיצוביים שונים.

מה שהגדיר את הספייס הזמני הזה היה הרצון לשלב אופנה עילית עם הציבור הרחב ויותר נכון עם תרבות הרחוב המבעבעת של טוקיו, אשר באמת מגדירה את צווי האופנה הנוכחיים.
הארוע המרכזי של G3O היה Paintaal- live painting event אשר נמשך לאורך כמה שעות שבהן כ- 30 מעצבים ואמנים יפניים קישטו קיר שהוכן במיוחד לאירוע באופן מתמשך, כך שכל פעם שהקיר נצבע במלואו, הוא נצבע בלבן ושוב ניהיה משטח נקי ליצירות חדשות.
הארוע התנהל באווירה של הנג-אוט, עם די-ג'יי ומשקאות שחולקו בתוך החנות.

Thanks to Omri Reis for filming and editing

כפי שמעצב הארוע קיוזו קאוואמה מסביר; "חשוב היה לי להראות כי אופנה ואמנות קשורים ומשפיעים אחד על השני כל הזמן". הדו- שיח בין מה שקורה בתרבות הרחוב ואופנת עלית מגדיר את התנועה הקיימת והנטייה להמשכיות מן הסוג הזה גם בעתיד.

FURO – אנימציה וגוף אדם משוחחים ביניהם.

העבודה מחזורית ותוצג מדי יום בשלושה סבבים. בכל 45 דקות מתחיל סבב מראשיתו, עם שני רקדנים חדשים. מרגע הכניסה הקהל מוזמן לצאת ולהיכנס בכל עת במהלך השעות בהן נמשך האירוע ולחוות את היצירה מנקודות מבט שונות.
לפרטים על המופע באתר בת שבע.

1. Kokeshi-Pop
קוקשי-פופ היא תערוכה קיימת במוזיאון פארקו שבשיבויה של בובות עץ פולקלוריות המיוצרות באזור טוהוקו מעל אלף שנה. התערוכה נעשתה בהשראת האמן והאילוסטרטור (Takeshi Takei (1894-1983 אשר שתל בלב היפנים את החיבה לבובות העץ המקסימות. לאורך המאה ה-20 אמנים ומעצבים בין לאומיים לוו את העיצוב המסורתי היפני ותרגמו אותו ביצירת עיצובים מודרניים- פופיים.
התערוכה מעודדת בעלי מקצוע ואמנים משש פרובינציות באזור טוהוקו להמשיך במסורת העתיקה וליצור את בובות הקוקשי החמודות.
האלמנטים החמודים ביפן, כך נראה, אינם מוגבלים בזמן והיו קיימים עוד בתקופות העתיקות ביפן.

2. Photohoku
פוטוהוקו הוא פרוייקט מרגש במיוחד ביוזמת שני צלמים אשר החליטו ליצור זכרונות חדשים לאנשים ששרדו את האסון הנורא. בריאו ויוקו החלו לנסוע לאזורי האסון ולצלם אלבומי משפחה חדשים למי ששרד. יוזמה זו נתמכת על ידי חברת fujifilm ונמשכת עד היום.

3. Creation Project
פרוייקט עיצובי המערב כ-180 מעצבים יפניים בשיתוף עם אגודת בעלי המלאכה הצעירים ביפן Zensenken, אשר עיצבו באופן ייחודי תיקי בד שנועדו למכירה מוגבלת. את הבדים לתיקים יצרו בעלי המלאכה מארבע אזורי האסון. שיטת צביעת הבד הינה ייחודית לאזורים אלו וזוהי מסורת שהחלה עוד בתקופת היאן (794-1185).
פרוייקט היצירה, נועד גם לתמוך בכלכלה המקומית וגם להרחיב את המודעות בקרב אנשי האופנה בטוקיו ומחוצה לה.

4. Tohoku cotton project
בשבוע האופנה שהתקיים בטוקיו באוקטובר 2011 התפרסם פרוייקט שתומך ביצרני הכותנה בטוהוקו. מעצבי אופנת עילית ביפן נתרמו יחד עם חברת Taishoboseki לשתול כותנה באזורים שפעם צמח בהם אורז ונהרסו כליל. מאחר ואחוז המלחים באדמה עלה בעקבות הצונמי, גדילת אורז לא מתאפשרת שם יותר ומאות חקלאים מהאזור עיבדו את פרנסתם. כותנה, לאומת זאת, כן מתקיימת בתנאים אלו ולכן זה היה מתבקש לשנות את האופי החקלאי של האזור.
המעצבת היפנית Yuma Koshino השיקה קולקציה בהשראת הפרוייקט ותרמה להצלחתו כמו גם מעצבים אחרים. פרוייקט הכותנה לטוהוקו כבר בתחילת 2012 עלה מעבר לציפיות והצלחתו נמדדת ביצירת כמות גדולה של כותנה.