נראה כי שנת 2013 הייתה השנה הראשונה בה יפן עוררה את עצמה תרבותית אחרי תקופת נמנום שנקלעה אליה בעקבות האסון המשולש. השקעות ויזמויות ממשלתיות חדשות מעודדות השנה גופי תרבות שונים בעשייתם, ומקדמות את המסורות "והאוצרות התרבותיים" שיש ליפן להציע. בנוסף, הממשלה מתערבת לאחרונה בפעילויות תרבותיות יותר מתמיד מאחר והיא מזהה כי בדרך זו ניתן להחזיר את יפן לזירה הבינלאומית ולעלות את תדמיתה. דוגמא אחת לכך היא קיומה של הטריאנלה במחוז אייצ'י בתקציב של 13 מילון דולר אשר הפך אותה למגה-אירוע המשתרע על ערים שונות ברחבי המחוז. הטריאנלה אשר הוקדשה לאסון פוקושימה התקיימה זו הפעם השנייה ביפן, כאשר הראשונה התקיימה בשנת 2010 במימדים נמוכים מאלה.
הנושא המרכזי שלה ― Where Are We Standing? ― Earth, Memory and Resurrection – משקף את ההתמודדות הפתוחה של היפנים עם הנושא הרגיש, ובצורה מסוימת סוגר מעגל בקבלת העבר וההסתכלות קדימה לעבר "התעוררות" "ותחייה". העיתונאית גליה יהב נסעה לשם מטעם קרן יפן (Japan foundation) וחזרה מלאת חוויות, תמונות וסיפורים מרתקים אשר ניתן למצוא בקישור לכתבתה ב"הארץ".

יוזמה נוספת מטעם עיריית טוקיו כוללת בתוכה אירועי תרבות ופרויקטים במדיומים שונים במטרה "לבסס את טוקיו כמרכז של יצירה תרבותית גלובאלית".
Tokyo Culture Creation Project נותן במה ומוקד ליצירתיות צעירה ברחבי המטרופולין (כוללת 23 רובעים) ומעניק הזדמנויות לחוויות אמנותיות ותרבותיות המאפשרות מעורבות לוקאלית וגלובאלית לכדי יצירת "תרבות חדשה".
בין האירועים השוטפים הנערכים לאורך השנה ניתן למצוא תערוכות אמנות הפזורות ברחבי המטרופולין, הופעות מוזיקה ותיאטרון, פסטיבלי קולנוע בינלאומיים, הרצאות, סדנאות, סימפוזיונים ועוד.
האירועים המרכזיים נערכו בחמשת השבועות שבין 01.10-04.11 תחת השם (Tokyo Creative weeks (TCW.

Tokyo Creative week

אחד הפרויקטים המעניינים היו בשיתוף עם אוניברסיטת טוקיו לאמנויות ברובע אדאצ'י, צפונית למרכז טוקיו. פרויקט קהילתי זה שילב שורה של אמנים אשר יצרו יחד בנושא "צלילים", במטרה לייצר קשרים חדשים בין קהילה מקומית, יוצרים ואורחים.

aaa-senju 2013

Senju Flying Orchestra בניצוחו של המוזיקאי האוונגארדי Otomo Yoshihide היא "תזמורת אפיפונים" המופרחים בשמי האויר הפתוח ומפיקים צלילים הנובעים מכלי הנגינה המחוברים אליהם. קונצרט אימפרוביזורי זה מעביר תחושת גשם של צלילים מתעופפים- חוויה יוצאת דופן בהחלט.

26.10-04.11 (Tokyo Design Week (TDW נהפך כבר למסורת ולאחד מהאירועים המשפיעים בעולם העיצוב והחדשנות. השנה מימדיו של TDW היה גרנדיוזי מאי פעם וכך גם הצלחתו שהביאה יותר ממאה אלף משתתפים בעשרה ימי התערוכה. גם כאן ניתן לראות התעוררות מחודשת של יפן מאז האסון והרצון לפרוץ את הגבולות המוכרים שיפן ידועה בהם. בשנת 2011 TDW היה צנוע במימדיו והדגיש את הטכנולוגיות בתחום המדיה, המשחקים והאלקטרוניקה (כפי שהצגתי בכתבה שהתפרסמה ב Shift East). כעבור שנתיים רואים בהחלט את ההתפתחות והנטייה להציג צדדים נוספים שהחדשנות והיצירתיות היפנית פורצת דרך בהם. המייסד והמארגן של האירוע משכבר השנים Kenji Kawasaki מיתג את TDW "כפסטיבל יצירתי", המשלב גם מוזיקה והופעות חיות בדומה לפוג'י רוק פסטיבל והפסטיבלים המסורתיים היפנים (המטצורי).
כמו כן, תערוכות פופ-אפ ומיצבים אמנותיים צבעו חלקים נוספים של העיר כגון גלריות, חנויות ושטחים ציבורים להוספת נופח אמנותי. המיצג "פיל בזכוכית" בתוך המרחב העיצובי Dover Street Market הוצג על ידי חברת Klein Dytham אדריכלים בהשראת השרפרף האיקוני של אלוור אלטו. השרפרפים הוארכו בכמה מידות מהגודל המקורי שלהם וצבעם הירוק מדמה אותם לדשא, וכך הפיל (שעומד כמיצג קבוע בחנות) נראה בתוך סוואנה ירוקה.

Klein Dytham@Dover Ginza

כמו כן, TDW אירח השנה את תחרות העיצוב Asia Awards ובה הייתה בין היתר גם נציגות ישראלית נכבדת בקטגורית היוצרים הצעירים.
חמישה מעצבים שהגיעו מתחומים שונים הציגו בתחרות. שירה קרת ועודד גוב- בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל עלו לגמר, ואילו זמר פלד- בוגרת המחלקה לקרמיקה בצלאל זכתה לבסוף בפרס TDW corporate award.
את ההשראה לעבודתה שאבה פלד מהפורצלאן היפני שיוצר באזור אריטה המוכר בתור מרכז מורשת של קרמיקה יפנית. הפסלים שיצרה עשויים אלפי שברי פורצלן הצבועים בקובלט בלו, הממשיך את התעסקותה בשברים.

Zemer Peled TDW 2013

שני האירועים האחרונים שברצוני לסכם איתם את עונת הקציר הינם (Trans Arts Tokyo (TAT ו- Aosando Art Fair אשר התקיימו בסוף חודש אוקטובר- תחילת נובמבר. שני האירועים מקדמים את תרבות ואמנות הרחוב בשונה מהשאר ונערכים ברחובות הצדדיים של שתי שכונות מרוחקות זו מזו.
Aosando Art Fair הוא יריד אמנות הפזור בין כ-50 חנויות, בתי קפה, סלוני יופי ובוטיקים באזור מרכזי של הרג'וקו, שיבויה ואומוטה- סנדו.
היריד השכונתי הוא שילוב אולטימטיבי של אמנות, אופנה, עיצוב ותרבות רחוב המאפיינים מאוד את האזור.
אחת הדוגמאות לכך היא תערוכת יחיד Moriko Mori אשר הציגה באחד החללים המדהימים של טוקיו- Espace Louis Vuitton.

חוץ מהגלריות האייקוניות של השכונה, נערכו גם תערוכות ושיחי גלריה בבתי הקפה והבוטיקים הפזורים ברחובות הצדדיים.
Trans Arts Tokyo הוא פסטיבל המקדש את תרבות הרחוב המחתרתית יותר של שכונת קנדה (Kanda) המזרחית. זו הפעם השניה שTAT מתקיים והופך את אזור קנדה בעל האופי האורבני לחגיגה של אופנה, ארכיטקטורה, מוזיקה ואמנויות.

Trans Arts Tokyo 2013

האירוע המרכזי התקיים בתוך בניין נטוש ששימש כחלק מאוניברסיטת טוקיו-דנקי יחד עם עוד 11 לוקיישנים הפזורים בשכונה. בניינים נטושים או מיועדים להריסה אהובים מאוד על מארגני הפסטיבל מאחר וזה נותן חופש מלא ליוצרים לשבור קירות, לצבוע ולהרעיש כרצונם. כך לדוגמא בית ספר לאופנה אלטרנטיבית Coconogacco הציג את התערוכה השנתית שלהם בחלל האוניברסיטה הנטוש- פלטפורמה אידיאלית לבחינת האופנה כחלק ממדיום האמנות.

Coconogacco-Trans-Art-Tokyo-2013

תמונה בחסות TOKYOTELEPHONE

באמת קשה לסכם עונה גדושה בעושר תרבותי שכזה, כשבכל רגע ברחבי טוקיו מתחולל אירוע שחבל לפספס. כהובטח, בסוף עונת הקציר סלסלת הפירות שלכם עמוסה בהשראות, יצירתיות וטעם לעוד עונה מפתה.
יפן אכן חווה התעוררות תרבותית השנה, כאשר הממשלה והעיריות המקומיות מסבסדות את מרבית האירועים המקדמים את הקשרים החברתיים הלוקאליים, ופועלות למען יחסי ציבור של תרבותה של יפן מחוץ למדינת האיים.
עונת הסתיו נחתמה בסוף נובמבר עם האירוע הכי משמעותי להתפתחותה התרבותית של יפן מאז שהוטל עליה האסון המשולש: מדובר בהחלטה ממשלתית לפתוח קרן לקידום Cool Japan אשר יגיע להשקעה של כ- 1 מיליארד דולר בשנה וחצי הבאות כתמריץ לפיתוח תעשיות מזון ומשקאות, אופנה, סרטי אנימציה, קוסמטיקה וכ"ו. הקרן, אשר ברובה תהווה השקעות ציבוריות ופרטיות תיהיה מקפצה עצומה לתרבותה של יפן בזירה הבינלאומית- שאיפתו של מנכ"ל הקרן Nobuyuki Ota.

אנו כאן בTELAVIVTOKYOテルアビブ東 ניהיה מוכנים לעונת הקציר בשנה הבאה אשר מסתמנת להיות אף יותר פוריה משנת 2013.

Din Aharony
"Mr.Gadget"

2. How do you find your life here? Personally and professionally? What are the difficulties for a Japanese person like you? What are the best parts living here?
I found many differences between the cultures. People here are very open and communicative compering to Japan. For example, if you cross the road in Japan, people usually don’t look at each other and everyone minds his own business- which is very different in Israel. Another thing that was new to me is the flexibility to adjust to new situation. In Japan, everything is very convenient. If you buy something and it brakes, you throw it away and buy a new one. Here, we used to fix things and create new from old. At “Clipa” we used to create our own costumes and stage design. It was very creative work.
Some things however like directness and sometimes bad manners were harder for me to adjust at the beginning. For example, I noticed that here people say what they think and feel in a very direct way; while for the Japanese it takes time and alcohol to talk openly. After eight years I am very happy living here. Of course I had some difficulties communicating in the beginning mostly because I didn’t speak English or Hebrew. Today I speak both, and I feel much closer to the Israeli and global cultures. I have never imagined my life like this- living in a far country in the Middle East (Laughing).

3. What are your inspirations?
In the last couple years I am getting back to my roots, and trying to bring Japanese spirit into my dance. I am trying to incorporate elements from Japanese tradition like Butoh dance. I have performed at the opening of big Washi paper artist' exhibition- Kyoko Ibe- earlier this year, and was inspired by nature and silence, that were also expressed in her works. Another project that I initiated in 2005 was going back to my home town and perform at an old temple, as part of traditional ceremony there. The ceremony was dedicated to the spirit of one of the strongest Samurai in the Japanese history- Musashi Miyamoto who lived in Kumamoto region. Musashi developed the “two sward battle” technique and he is very important historical figure. Since then, I am trying to return to Kumamoto for the same ceremony and demonstrate my development to the local community. It is a great honor for me to perform at this ceremony, especially since my parents can enjoy it as well.
I have tried to get away from my small town and my tradition, but recently it comes back to me and inspires me in many ways.

Saori Imada
"逢魔時~the witching hour~"

Zohar Cohen　
״逢魔時~the witching hour~״

4. Tell me about the “renaissance” project. How did you feel about exposing yourself in front of the audience?
It was a process. Each dancer had to create his own piece and perform naked at the audition. Then we all combined our parts and created something very unique, I think. In regard to nakedness, in Japan we are used to expose our bodies in the public baths (Onsen) from young age. In the past, men and women even used to share same Onsen. This custom is no longer popular however. When we go to the Onsen, we are very relaxed. It is part of our daily life, so when I had to perform naked, I didn’t think of it too much.

Ascaf
"Renaissance"

Uri Rubinstein
"Renaissance"

5. What is your future project with other Japanese dancers? Is it still top secret?
I am actually planning a new performance with two Japanese females and one male dancer. It will be first time that a group of solely Japanese will perform in Israel with our own piece. Three of us had been living here for few years, and we became somewhat “Israeli”. I think it will be interesting to create out of our experiences here. These days we are building the concept of the show, so it is still in its very beginning. I am very excited about this project, and hopefully we can bring it to Japan as well next year.

6. You are also teaching Kendo and training as Kendo national team for Israel. How is it like?
Yes. As I have mentioned before, my father is a Kendo teacher and I was practicing Kendo since the age of nine. Later in my life I found it to be very strict discipline and I quit. Teaching Kendo in Israel is another way for me to keep my tradition and reconnect with my roots. Over the years I started practicing as Israeli citizen at the National Team and in 2012 we went to the world championship, where we competed against the Japanese team and the Swedish team that also had Japanese competitor. Today I am also teaching children and very happy to show part of Japanese tradition to them.

Takanori Kawaharada

Kendo- Takanori Kawharada

7. What are your future plans? What do you hope to achieve?
I hope to continue working with other artists and collaborate, both with Israeli and Japanese, and perhaps in the future to open my own company. For now I hope to keep my base in Israel and go to Japan on regular basis few times a year for dance projects. Although my wife is an Israeli artist, we are also open to travel to other countries and explore the world.

You can see Takanori in his latest “renaissance” project that will be up on December 15 at Hanger 2, Jaffa port. Stay tuned for new updates on Takanori's future projects here at TELAVIVTOKYO>.

renaissance

למזלנו יש בארצנו כמה מוחות חריפים אשר התעקשו על הפקת הענק הזו ובצדק: הערב סגר כ3,500 נוכחים שהצטופפו בחללי בית יפואי עתיק ולראשונה חוו את היצרתיות היפנית העכשווית ויצאו פעורי פה, עם טעם לעוד.
בין השמות הגדולים הממלאים פסיטבלים והופעות ענק בעולם היו:
Soil & Pimp" Sessions" –שישיית הדת' גאז' המופרעת נחשבת לאחת מלהקות ההופעות הסוחפות בעולם.

HIFANA – הם צמד השובבים שסוחפים את טוקיו עם המופע הפרוע שלהם שמשלב מקרנים, פטפונים, כלי הקשה מסורתיים ומיקסרים חדשניים.

DJ Muro-הוא אספן תקליטים מהחשובים בעולם ותקליטן פנומנלי. אייקון מהלך ואחד הראשונים להביא את תרבות ההיפ-הופ ליפן.

Kenichi Ebina & TAKAHIRO
צמד הרקדנים היפנים המסתובבים בעולם (ואף בטורס עם מדונה) עם המופע החדשני שלהם שמשלב כוריאוגרפיות היפ-הופ לצד אלמנטים של פנטומימה ומשחק תפקידים.

DJ Okawa
הג'נטלמן מהדור הישן עם חליפות רטרו שהוא עיצב, אוקווה מנגן אך ורק תקליטי 78' ישנים ומאובקים.

אחרי הערב האקסתטי הזה היה צורך ברגיעה כללית ואיך לא- היישר לים המלח, עם עצירת מונומנטים היסטוריים, שוק וחומוס בירושלים.

חבל שהשגרירויות חוגגות בסקייל הזה רק פעם ב-60 שנה. כנראה נצטרך לנסוע שוב ליפן…:-)

משנת 1993 הופיעה יאמאטו על יותר מ-2,500 במות ברחבי העולם ומטרתם העיקרית היא לשלוח את הצופים הביתה מלאי תשוקה ואוהבי חיים.
אין במופע פירוטכניקה, ואת הכשרון לא מחליפים אפקטים. זהו מופע דינמי, מלא הומור, המשלב בין מודרניות ומסורת ומספק לקהל שעתיים של קצב ואנרגיה מפעימים.

מופע נוסף במסגרת הפסטיבל יעלה בחודש יוני על ידי אחד מגדולי הכוראוגרפים של יפן, סבורו טשיגווה-Saburo Tashigawa.

"מראות ומוסיקה" היא הפקה חדשה לשמונה רקדנים וירטואזים באוירה מיסטית מלווה במוסיקה בארוק ותאורה מרהיבה. מעבר לכוראוגרפיה, סבורו גם מתכנן את המוסיקה, התאורה והבמה במופעיו, מה שיוצר עולמות החושים ומקנה לו פופולריות רבה ברחבי העולם.

בכל יצירותיו, סבורו מחזק את השקפתו כי 'אמנות לעולם לא יכולה להיבלם על ידי הקונסרבטיזם'.