שם הסרט ביפנית "Mememe no kurage"- מתייחס לשלוש זוגות עיניים (me), הצופים ומפקחים עלינו מלמעלה (הכוונה לממשלה כמובן), ומרמז בדרכו האמנותית של מורקמי על כך שכל חוויה היא מעבר למה שנראה לעינינו בלבד.

יצירתו הנוכחית של הארוקי הרבה יותר מסתורית (כפי שהשם מרמז "Colorless Tsukuru Tazaki and the Year of His Pilgrimage") ואין עדיין פרוט מלא שלה, מאפיין ידוע של הסופר הממעט במתן סקירת העלילה בצאת הספר. מיליוני מעריצים המתינו לצאת הרומן החדש אחרי תקופת שקט של שלוש שנים, וכך הסקרנות והמסתוריות סביבו העלו את המכירות למיליון עותקים בשבוע הראשון.

אחרי אסון ה-11 במרץ מורקמי החל לבקר באופן אגרסיבי את מדיניות הפרו- גרעינית – דבר שככל הנראה השפיע על כתיבת הרומן החדש. עובד חנות ספרים מיצ'יקו מאמורו בן 52, אשר קרא את הספר בשעתיים, מסר לאסאהי שינבון כי הסיפור בנוי כנגד השתלשלות האירועים הנבעו מרעידת האדמה הגדולה ואומר כי "לספר יש מסרים חזקים, כמו גם מסרים מעודדים".
ואיך פרנץ ליסט המלחין האוסטרי קשור לכל זה?… את זה תגלו בעוד כשנה, כשהספר יראה תרגום לשפות אחרות.

התערוכה "Double Vision" אשר נפתחה השבוע במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ובמוזיאון חיפה, מציגה כ-30 אמנים יפניים ובה האוסף הגדול ביותר של אמנות יפנית עכשווית בישראל.

תערוכת הענק אשר מתפרשת על שטח של 2,000 מ"ר מציגה מגדולי האמנים היפניים כיום כמו קוסמה יאיוי, טקשי מורקמי, יוקו אונו, נארה יושימוטו, לצד אמנים צעירים יותר, אך מוכרים לא פחות כגון סאווה היראקי, אקירה יאמגוצ'י וקבוצת Chim Pom הקונטרברסלית. התערוכה אשר הגיעה היישר מהמוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה (MMOMA), מתקיימת כהמשך החגיגות לציון 60 שנות יחסי ידידות בין ישראל ויפן.
נארה יושימוטו, קוסמה יאיוי, היראקי סאווה

אוצרי התערוכה משתי מדינות שונות- רוסיה ויפן, מביאים דרך עיניהם "התבוננות כפולה" של העולם- מציאות ודמיון- שני קטבים שהאמנות מושתתת עליהם. שני חלקי התערוכה מספקים הצצה לפניה המנוגדות של החברה היפנית כיום וזאת מבעד לעולמם האישי של אמנים בני דורות שונים – אמנים מבוססים ואמנים צעירים. בעבודותיהם ניתן למצוא מרכיבים מן התרבות הפופולרית היפנית ומיצירות יפניות מסורתיות.


העבודות שמוצגות בתערוכה, עוסקות בביקורת חברתית טבולה בהומור, בפחדים ובתגובות לאסון רעידת האדמה והצונאמי שהתרחש ביפן לפני שנה ואשר הותיר רושם עז וטראומטי על החברה היפנית, ובסמלים תרבותיים יפניים כגון מנגה ואנימה כפי שמציג האמן טקשי מורקמי ביצירותיו Superflat.
טקשי מורקמי

עבור שינרו אוטאקה (Shinro Ohtake), האמנות היא "שיתוף פעולה עם מה שכבר קיים". הוא מעבד מחדש דימויים חזותיים המתקיפים את האדם המודרני מכל עבר, ומשתמש בחומרי גלם המקיפים אותו. כך הוא שואב השראה מתופעות וחפצים שכביכול לא ראויים לציון, אך מדגיש בזאת את ההבחנה ביופיו של המינורי והמציאות היום יומית. אמנים כמו שינרו מוצאים את אמונתם בדברים הבנאליים ביותר, ומאמינים כי ניתן לגלות את השירה החבויה במציאות. עולם היום יום נפתח לדמיון, והמציאות מתגלה כגדושת הפתעות- או כפי שמגדירים זאת אוצרי התערוכה- "זוהי אומנות שעולה ממנה הפואטיקה של היום יום".