השימוש הנפוץ ביותר הוא כאשר מתארים משהו  או מישהו שאוהבים, ובכך העיר קובה מנסה להדגיש את ההעדפות האינדיבידואליות של כל אחד, את הגיוון האמנותי והדגשת הערכים היפנים היומיומים.

מבין התערוכות השונות מיצגים אורקוליים בקטגורית "אמנות בקונטיינר": האמנית Numakura Mari שזכתה השנה בפרס הראשי מתארת את התחושה החמקמקה של המושג SU:KI. בתוך חלל הקונטיינר תלויים בדים ועליהם מוקרנים צורות גאומטריות לא סדירות. אנו נהנים לחלוק את תחושת ה SU:KI עם אחרים, אומרת מארי, אך זו תחושה נדירה וחמקמקה מאוד.

drifting in slumber

שתי האמניות הצעירות מטוקיו NICI מציגות שכבות של מסכים צבעוניים שאותם פותח  המבקר אחד אחד. החלל מתמלא אור, צבעוניות ושמחה.

reopening

בקטגורית אמנות קרמית האמנית הטיוואנית Le Thanh מקיוטו נפעמת מהיופי המעודן (Kasuka 微か) של הצמחים.

kasuka

Sakiyama Takayuki מתאר את הפנים התומך בחוץ, והחוץ התומך בפנים.

su ki

בקטגורית האנימציה בלטה Kanazawa Makiko המשלבת נוסטלגיה עם מודרניות תוך שמירה על ה"טעם" היפני.

tales of apples

ואיך לא, יש לנו גם נציגות ישראלית בביאנלה בקטגורית הצעצועים: יואב זיו, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת שנקר, המלמד קורס לעיצוב צעצועים בה כבר בלט בזירת האמנות היפנית בשנים קודמות, והפעם הציג עבודה מעץ המשלבת דמיון, יצירתיות וטכניקה.

Yoav Ziv

בפוסט הזה החלטנו להציג הרכב מוזיקאלי ואמנית גרפיטי מטוקיו העונים לשם Tripple Nipples (על שם שלושת הסולניות), ו-Ly DIK – אשר עובדים הרבה יחד ומסמלים עבורנו את השינוי בחברה היפנית המתחולל מאז אסון המשולש ב- 2011.

"אוונגרד זה משהו שרץ קדימה, מקדים את זמנו במובן מסויים. אנשים לרב לא מתחברים לזה ולא מבינים את זה, אבל מרגישים משהו שלא יכולים להתעלם ממנו. הדבר הזה מכניס אותם להבנה חדשה של התרבות". אומרת חברת ההרכב טריפל ניפלס מטוקיו אותם הכרנו כבר בשנת 2011 באחת ההופעות המשוגעות שלהם (אשר התקיימה בבית חולים נטוש בליל כל הקדושים.  הראיון שערכנו להם ניתן לראות בהמשך הפוסט).

טריפל ניפלס הוא הרכב אנרגטי אשר זכה להכרה בינלאומית בסצנות המחתרתיות של בירות העולם. הם משלבים אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית, אנרגית פאנק, לוחמה שיבטית, פופ, וידאו ארט, ואופנה בהופעות שלהם.

tripple nipples

"אוונגרד זה לגלח את כל האלמנטים המיותרים מעליך ולקחת רק את הליבה, לטפח אותה ולתת לה ביטוי."

Ly DIK היא אמנית המבטאת את עצמה מגיל שבע דרך מפלצות דמיוניות והצבע השחור. הסלוגן שלה "I hate DIK" בעצם ביטוי על השנאה שלה למוסכמות החברה, לכל מה שטאבו, להגדרות מגדריות, לאפליה. היא שונאת את כל האלמנטים הללו וזורקת אותם על הקנבס.  כשמסתובבים היום במרכז טוקיו, בעיקר ברובע שיבויה, ניתן לראות ציורי קיר ענקיים שלה המצויים על צידי מבנים מסחריים כמו חנות הכלבו PARCO. מה שמרתק הוא שגוף מסחרי ענק כמו PARCO נותן במה לשוברת המוסכמות הקטנה הזו,  במהלך "פסטיבל שיבויה" (בחודש שעבר), כך באמצע יפן השמרנית והנורמטיבית.

על קיר PARCO היא כתבה "I hate together. I hate PARCO. I hate Shibukaru 2014"

(Shibukaru = Shibuya Culture)

Ly DIK (by Tokyo Fashion)

Ly DIK PARCO

Ly DIK היא מעצבת תלבושות של טריפל ניפלס ועשתה איתם את הטור העולמי שלהם ב-2012. לפני הטור הזדמן לנו לקפוץ אל מאחורי הקלעים באחת ההופעות ולתפוס את חלוצי המהפכה החברתית ביפן לראיון קצרצר. מרגשת העובדה כי תל אביב היא היעד המועדף עליהם להופעה הבאה.

מהארכיון:)

Dogo Onsen מזוהה בעיקר עם הסרט "המסע המופלא" של מיאזאקי כמקור להשראתו ונחשב לאחד משלושת המרחצאות העתיקים ביפן, המוזכר בכרוניקה היפנית "קוג'יקי". כמו כן, האתר ידוע בשל היותו יעד נופש פופולארי של המשפחה הקיסרית לדורותיה. העיירה מצויאמה חוגגת השנה 120 שנות קיום למבנה הראשי של Dogo Onsen עם פסטיבל אמנות עכשווית, בו נהפכים מלונות ובתי הארחה נוספים בעיירה לתערוכות חיות המעוצבות על ידי יוצרים יפניים ומאפשרים חוויה חד פעמית להתארח בהם ולחוות את רוחו של האמן.

בערב הפתיחה, האונסן העתיק הפך לבית רפאים על ידי הרכב המוכשרים Rhizomatiks הנחשבים היום למילה האחרונה בעולם המדיה הדיגיטלית ביפן.

האמנית קוסאמה יאוי הפכה את החדר במלון Takaraso לפנטזית הנקודות המפורסמות שלה. את הפנטזיה ניתן להגשים תמורת 400US$ לבן אדם בחדר זוגי (ללא ארוחת בוקר).

Dogo Onsen Art- Kusama Yayoi

הצלם האוונגרדי נובויושי אראקי מכניס אותנו אל עולמו הפסיכודאלי-מיני תחת הנושא "קשירות" והופך חדר טטאמי מסורתי לתצוגת עבודותיו.

Araki_Dogo_Onsen

אקירה מינגאווה תירגם את החדר המסורתי לחלל מינימליסטי מודרני, בו מחצלות הטטאמי המרובעות הפכו למוטיב המרכזי העוטף את החדר כולו.

Minagawa_Dogo_Onsen

ב-20 ליולי הרקדן  Kaiji Moriyama יופיע במצעד האמנות מול Dogo Onsen בהופעה ייחודית הנקראת "עצמות חיות".

Kaiji_LiveBone_Dogo

Dogo Onsen Art Festival הוא אירוע המשלב את המסורת העתיקה ומיטב האמנות העכשווית ביפן. מי שאינו מעוניין ללון בבתי המלון המוצעים, יכול לבקר בכל אחד מהחדרים כתערוכה בלבד ולחוות את עולמם של עשרים ושישה יוצרים מופלאים.

נראה כי שנת 2013 הייתה השנה הראשונה בה יפן עוררה את עצמה תרבותית אחרי תקופת נמנום שנקלעה אליה בעקבות האסון המשולש. השקעות ויזמויות ממשלתיות חדשות מעודדות השנה גופי תרבות שונים בעשייתם, ומקדמות את המסורות "והאוצרות התרבותיים" שיש ליפן להציע. בנוסף, הממשלה מתערבת לאחרונה בפעילויות תרבותיות יותר מתמיד מאחר והיא מזהה כי בדרך זו ניתן להחזיר את יפן לזירה הבינלאומית ולעלות את תדמיתה. דוגמא אחת לכך היא קיומה של הטריאנלה במחוז אייצ'י בתקציב של 13 מילון דולר אשר הפך אותה למגה-אירוע המשתרע על ערים שונות ברחבי המחוז. הטריאנלה אשר הוקדשה לאסון פוקושימה התקיימה זו הפעם השנייה ביפן, כאשר הראשונה התקיימה בשנת 2010 במימדים נמוכים מאלה.
הנושא המרכזי שלה ― Where Are We Standing? ― Earth, Memory and Resurrection – משקף את ההתמודדות הפתוחה של היפנים עם הנושא הרגיש, ובצורה מסוימת סוגר מעגל בקבלת העבר וההסתכלות קדימה לעבר "התעוררות" "ותחייה". העיתונאית גליה יהב נסעה לשם מטעם קרן יפן (Japan foundation) וחזרה מלאת חוויות, תמונות וסיפורים מרתקים אשר ניתן למצוא בקישור לכתבתה ב"הארץ".

יוזמה נוספת מטעם עיריית טוקיו כוללת בתוכה אירועי תרבות ופרויקטים במדיומים שונים במטרה "לבסס את טוקיו כמרכז של יצירה תרבותית גלובאלית".
Tokyo Culture Creation Project נותן במה ומוקד ליצירתיות צעירה ברחבי המטרופולין (כוללת 23 רובעים) ומעניק הזדמנויות לחוויות אמנותיות ותרבותיות המאפשרות מעורבות לוקאלית וגלובאלית לכדי יצירת "תרבות חדשה".
בין האירועים השוטפים הנערכים לאורך השנה ניתן למצוא תערוכות אמנות הפזורות ברחבי המטרופולין, הופעות מוזיקה ותיאטרון, פסטיבלי קולנוע בינלאומיים, הרצאות, סדנאות, סימפוזיונים ועוד.
האירועים המרכזיים נערכו בחמשת השבועות שבין 01.10-04.11 תחת השם (Tokyo Creative weeks (TCW.

Tokyo Creative week

אחד הפרויקטים המעניינים היו בשיתוף עם אוניברסיטת טוקיו לאמנויות ברובע אדאצ'י, צפונית למרכז טוקיו. פרויקט קהילתי זה שילב שורה של אמנים אשר יצרו יחד בנושא "צלילים", במטרה לייצר קשרים חדשים בין קהילה מקומית, יוצרים ואורחים.

aaa-senju 2013

Senju Flying Orchestra בניצוחו של המוזיקאי האוונגארדי Otomo Yoshihide היא "תזמורת אפיפונים" המופרחים בשמי האויר הפתוח ומפיקים צלילים הנובעים מכלי הנגינה המחוברים אליהם. קונצרט אימפרוביזורי זה מעביר תחושת גשם של צלילים מתעופפים- חוויה יוצאת דופן בהחלט.

26.10-04.11 (Tokyo Design Week (TDW נהפך כבר למסורת ולאחד מהאירועים המשפיעים בעולם העיצוב והחדשנות. השנה מימדיו של TDW היה גרנדיוזי מאי פעם וכך גם הצלחתו שהביאה יותר ממאה אלף משתתפים בעשרה ימי התערוכה. גם כאן ניתן לראות התעוררות מחודשת של יפן מאז האסון והרצון לפרוץ את הגבולות המוכרים שיפן ידועה בהם. בשנת 2011 TDW היה צנוע במימדיו והדגיש את הטכנולוגיות בתחום המדיה, המשחקים והאלקטרוניקה (כפי שהצגתי בכתבה שהתפרסמה ב Shift East). כעבור שנתיים רואים בהחלט את ההתפתחות והנטייה להציג צדדים נוספים שהחדשנות והיצירתיות היפנית פורצת דרך בהם. המייסד והמארגן של האירוע משכבר השנים Kenji Kawasaki מיתג את TDW "כפסטיבל יצירתי", המשלב גם מוזיקה והופעות חיות בדומה לפוג'י רוק פסטיבל והפסטיבלים המסורתיים היפנים (המטצורי).
כמו כן, תערוכות פופ-אפ ומיצבים אמנותיים צבעו חלקים נוספים של העיר כגון גלריות, חנויות ושטחים ציבורים להוספת נופח אמנותי. המיצג "פיל בזכוכית" בתוך המרחב העיצובי Dover Street Market הוצג על ידי חברת Klein Dytham אדריכלים בהשראת השרפרף האיקוני של אלוור אלטו. השרפרפים הוארכו בכמה מידות מהגודל המקורי שלהם וצבעם הירוק מדמה אותם לדשא, וכך הפיל (שעומד כמיצג קבוע בחנות) נראה בתוך סוואנה ירוקה.

Klein Dytham@Dover Ginza

כמו כן, TDW אירח השנה את תחרות העיצוב Asia Awards ובה הייתה בין היתר גם נציגות ישראלית נכבדת בקטגורית היוצרים הצעירים.
חמישה מעצבים שהגיעו מתחומים שונים הציגו בתחרות. שירה קרת ועודד גוב- בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל עלו לגמר, ואילו זמר פלד- בוגרת המחלקה לקרמיקה בצלאל זכתה לבסוף בפרס TDW corporate award.
את ההשראה לעבודתה שאבה פלד מהפורצלאן היפני שיוצר באזור אריטה המוכר בתור מרכז מורשת של קרמיקה יפנית. הפסלים שיצרה עשויים אלפי שברי פורצלן הצבועים בקובלט בלו, הממשיך את התעסקותה בשברים.

Zemer Peled TDW 2013

שני האירועים האחרונים שברצוני לסכם איתם את עונת הקציר הינם (Trans Arts Tokyo (TAT ו- Aosando Art Fair אשר התקיימו בסוף חודש אוקטובר- תחילת נובמבר. שני האירועים מקדמים את תרבות ואמנות הרחוב בשונה מהשאר ונערכים ברחובות הצדדיים של שתי שכונות מרוחקות זו מזו.
Aosando Art Fair הוא יריד אמנות הפזור בין כ-50 חנויות, בתי קפה, סלוני יופי ובוטיקים באזור מרכזי של הרג'וקו, שיבויה ואומוטה- סנדו.
היריד השכונתי הוא שילוב אולטימטיבי של אמנות, אופנה, עיצוב ותרבות רחוב המאפיינים מאוד את האזור.
אחת הדוגמאות לכך היא תערוכת יחיד Moriko Mori אשר הציגה באחד החללים המדהימים של טוקיו- Espace Louis Vuitton.

חוץ מהגלריות האייקוניות של השכונה, נערכו גם תערוכות ושיחי גלריה בבתי הקפה והבוטיקים הפזורים ברחובות הצדדיים.
Trans Arts Tokyo הוא פסטיבל המקדש את תרבות הרחוב המחתרתית יותר של שכונת קנדה (Kanda) המזרחית. זו הפעם השניה שTAT מתקיים והופך את אזור קנדה בעל האופי האורבני לחגיגה של אופנה, ארכיטקטורה, מוזיקה ואמנויות.

Trans Arts Tokyo 2013

האירוע המרכזי התקיים בתוך בניין נטוש ששימש כחלק מאוניברסיטת טוקיו-דנקי יחד עם עוד 11 לוקיישנים הפזורים בשכונה. בניינים נטושים או מיועדים להריסה אהובים מאוד על מארגני הפסטיבל מאחר וזה נותן חופש מלא ליוצרים לשבור קירות, לצבוע ולהרעיש כרצונם. כך לדוגמא בית ספר לאופנה אלטרנטיבית Coconogacco הציג את התערוכה השנתית שלהם בחלל האוניברסיטה הנטוש- פלטפורמה אידיאלית לבחינת האופנה כחלק ממדיום האמנות.

Coconogacco-Trans-Art-Tokyo-2013

תמונה בחסות TOKYOTELEPHONE

באמת קשה לסכם עונה גדושה בעושר תרבותי שכזה, כשבכל רגע ברחבי טוקיו מתחולל אירוע שחבל לפספס. כהובטח, בסוף עונת הקציר סלסלת הפירות שלכם עמוסה בהשראות, יצירתיות וטעם לעוד עונה מפתה.
יפן אכן חווה התעוררות תרבותית השנה, כאשר הממשלה והעיריות המקומיות מסבסדות את מרבית האירועים המקדמים את הקשרים החברתיים הלוקאליים, ופועלות למען יחסי ציבור של תרבותה של יפן מחוץ למדינת האיים.
עונת הסתיו נחתמה בסוף נובמבר עם האירוע הכי משמעותי להתפתחותה התרבותית של יפן מאז שהוטל עליה האסון המשולש: מדובר בהחלטה ממשלתית לפתוח קרן לקידום Cool Japan אשר יגיע להשקעה של כ- 1 מיליארד דולר בשנה וחצי הבאות כתמריץ לפיתוח תעשיות מזון ומשקאות, אופנה, סרטי אנימציה, קוסמטיקה וכ"ו. הקרן, אשר ברובה תהווה השקעות ציבוריות ופרטיות תיהיה מקפצה עצומה לתרבותה של יפן בזירה הבינלאומית- שאיפתו של מנכ"ל הקרן Nobuyuki Ota.

אנו כאן בTELAVIVTOKYOテルアビブ東 ניהיה מוכנים לעונת הקציר בשנה הבאה אשר מסתמנת להיות אף יותר פוריה משנת 2013.

איווסאקי מעולם לא עייפה מלצייר ילדים. גם ללא מודל, היא ידעה להתייחס להבדלים העדינים שבין ציור ילד בן עשרה חודשים, לבן שנה. דרך אלפי סקיצות ועבודות, היא הצליחה לפתח מיומנות רבה שבה יכלה להעביר את הטקסטורות הרכות והאלסטיות של פני הילדים- בציור. הילדים בעבודותיה של איווסאקי הם מלאי חיות, רגשות ומחשבות. האמנית העידה: "כשאני מציירת ילדים, זה כמו שאני מציירת את ילדותי שלי".

תערוכת האיורים אשר נערכה בהיבינו- חנות וגלריה לעיצוב יפני, אשר בפעם הראשונה הציגה את איווסאקי בישראל, נערכה בשיתוף פעולה עם מוזיאון צ'יהירו איווסאקי שבנגאנו, יפן.

חלל היבינו עבר מתיחת פנים לקראת התערוכה, בכדי לשלב בצורה הרמונית את היצירות עם הכלים, הבדים וכל מוצרי העיצוב של המקום. אפילו האיקבנה (סידור הפרחים) נעשה במיוחד חגיגי לקראת המאורע.

בערב הפתיחה נוכח שגריר יפן בישראל, מר הידאו סאטו ורעייתו, יחד עם חברי השגרירות ואנשי אמנות, עסקים וחובבי התרבות היפנית. כולם נהנו מהאוירה החדשה שנוצרה בגלריה, ועם קצת שיכר שזיפים יפני- צ'ויה- הדברים נראו עוד יותר טוב.

התערוכה ממשיכה עד ה-28 לפברואר, בהיבינו- רחוב יבנה 30 (פינת אחד העם), תל אביב.

זה השבוע השני שתערוכת "יופי עתידי" (Future Beauty) מציגה במוזיאון לאמנות עכשווית בטוקיו (Museum Of Contemporary art Tokyo). התערוכה שכבר ביקרה בלונדון ב-2010, משקפת שלושה עשורים של אופנה יפנית ייחודית, אשר החלה בחצי השני של המאה ה-20 לקבל גם הכרה עולמית. החל מקנזו טקדה ואיסיי מיאקה בשנות ה-70 וכלי ברי קאוואקובו ויוג'י ימאמוטו בשנות ה-80, אמנים אלה פתחו דלת של יצירתיות לעולם האופנה, שהיה עד אז מזוהה בעיקר עם האסתטיקה המערבית.

התערוכה מתחלקת לארבעה חלקים: הראשון מציג מעצבים כגון ימאמוטו, מטופו (Matohu) וג'וניה וואטנבה בצבעי השחור, המאפיינים את עיצוב האופנה היפני.

החלק השני נקרא "שטחיות" ומשקף טכניקת 2D אשר אומצה על ידי איסיי מיאקה (ראה-קולקציית האוריגמי של מיאקה). בנוסף, החלק השני מציג את קולקצית הבגדים השטוחים האחרונה של Comme des Garcons.

החלק השלישי נקרא "חדשנות ומסורת", ומשקף את טכניקות מסורתיות של המעצבים בשימוש מודרני.
מעצבי Matohu

חלקה האחרון של התערוכה מדבר על "קולקציות קונספטואליות" הנוצרות מתוך קונספט או סיפור מסויים העומד מאחוריהן.
כמו כן, ניתנת פלטפורמה למעצבים צעירים- ובכך אפשר להציץ אל עתידה של האופנה היפנית, תוך כדי הסתכלות בעברה.

אוצרת התערוכה והיסטוריונית האופנה, אקיקו פוקאי (Akiko Fukai) מנסה לבחון את הרגישות האסתטית של העיצובים היפניים יחד עם חוש היופי הטמון בבגדים. פוקאי מציגה יותר מ-100 דגמים הלקוחים מתוך הארכיון של מכון התלבושות בקיוטו (Kyoto Costume Institute).
Photographs are by Lyndon Douglas

במסגרת 132.5 מיאקי יצר בגדים מפיסת בד אחת שבמצב שטוח נראית כמו ריבוע, כוכב או מערבולת וכשאוחזים בקצה המקופל ומושכים אותו כלפי מעלה היא הופכת לשמלה, חולצה, חצאית או מכנסיים פיסוליים בתלת-ממד. מספר 1- הוא מימד אחד, מספר 3- תלת-מימדי, מספר 2- שוב למצב מקופל, ומספר 5-את המימד החמישי- הרגע שבו הבגד נלבש ומתעורר לחיים. 132.5 מסמל את השילוב בין אוריגמי, פורמולות מתמטיות וחדשנות חומרית.

באפריל השנה זכתה קולקציית 132.5 של מיאקי בפרס העיצוב הבינלאומי של מוזיאון העיצוב בלונדון, בקטגוריית האופנה.

מיאקי כבר בן 74, אבל נראה רענן וצעיר גם היום. בכלל, גיל הוא לא דבר שמעסיק אותו והוא גם מעדיף להתעלם מהעבר ולהתמקד בעתיד, בחדש ובמקורי, גם בחיים וגם בעבודה. "אנשים נוטים לחזור על העבר, אני לא מעוניין בזה. אני מעדיף התפתחות", טוען המעצב היפני.

צילום: איסי מיאקי

בנוסף, השנה TAF היה חלק מיוזמת "טוקיו היצרתית" בחסות משרד האוצר והסחר של יפן. היוזמה מנסה לעודד את השתייכותה של טוקיו כמרכז אמנותי בתוך אסיה ולשם כך נוצרו שיתופי פעולה מעניינים, עם תעשיות מתחומים אחרים, כגון תעשיות הגורמה והאופנה.

יריד האמנות של טוקיו הצית את הסצנה היצרתית, היכן שמסורת והקידמה חוצים ומשתלווים בצומת אחת- האמנות.

אחת האמניות העולות יוצאות הדופן הייתה שימיזו ריוהו (Shimizu Ryuhow) אשר הציגה בגלריית ווטנאבה קולור פרינט.
ריוהו יצרה מספר עבודות אקספרסיביות תחת הכותרת "אמא" המציגוח את ביתה השלישית.

יוקארי ארט הציגו את עבודתה של שינטרו אוהטה (Shintaro Ohata)- סדרת יצירות המתמקדת בדמות של ילדה ברחבי העיר למשך שעות יממה שונות.

אמנית נוספת שתפסה את תשומת ליבי הייתה נצומי אישייאמה (Natsumi Ishiyama) אשר הציגה את עבודתה בגלריה ונציאנית, באיטליה. היא יצרה דמות קומיקס ובית המלאכה בוונציה הפך אותה לעבודת זכוכית תלת מימדית.